קבוצת המחול של נעה דר עוברת תהליך התפתחות מעניין ומסקרן, מאז העבודה המרתקת שיצרה דר אשתקד עבור פסטיבל ישראל, "בארץ שחורה, שחורה", שהייתה הכוריאוגרפיה ה-13 שלה מאז הקימה את להקתה ב-1993.
הפעם נעה דר איננה לבדה. מצטרפות אליה שתי יוצרות צעירות ממנה – רננה רז, המייצגת את דור שנות העשרים, ורונית זיו שחוגגת את 30 שנותיה (ועל שלושת הדורות - נרמז בשם המופע).
שלוש הכוריאוגרפיות יצרו הקדמה קצרה ליצירותיהן, שאותה הן מבצעות בעצמן, ושלושתן בחרו להעלות אחר כך דואט לרקדן ורקדנית, וזאת הזדמנות מיוחדת לבודד ולהעריך בנפרד את רקדני הקבוצה. התוצאה – ואולי לא במפתיע – ערב די אחיד בסגנונו ובתימטיקה של היצירות, למרות הבדלים ניכרים ברעיונות ובאיכות.
את המופע פתח הדואט "אעשה ואוסיף" של רננה רז, שגם עיצבה את התלבושות, בביצוע חזק של עילאיה שליט ונחשון שטיין. מבחינות רבות הדואט הזה הוא הישג חשוב לרז, שחצתה עמו את הקו שהבחין בין יצירותיה הריקודיות בעבר, שהיו מעניינות כשלעצמן, לבין יצירות מחול בנות זמננו.
הדואט שלה בוחן זוויות וכיוונים שונים בזהותם של בני זוג שפעם כתבו עליו שיר, והוא נותר כלוא בתוכו עד שרז באה ו"שחררה" אותו. שני הרקדנים מתמזגים היטב עם התנועה החמה שעיצבה רננה רז, ואשר מעוררת סקרנות רבה לגבי המשך יצירתה.
היצירה השניה היא "מקופל טובטוב" של רונית זיו, שכתבה את הטקסט (המיותר) ועיצבה את התלבושות היפות. ביצירה הזאת, הטובה ביותר של זיו עד כה, עיקר המעמסה נופלת על הרקדנית, ומאיה ברנר נותנת את כל מה שיש לה, וזה הרבה, כדי לתת משמעות לדברים שעליה לבצע. והיא גם ברנר מושכת אחריה היטב את בן זוגה (משום מה לא טרחו להבהיר אם זה אביב איבגי או אסף שץ).
את הערב חתם דואט מופתי אמיתי של נעה דר, הוותיקה והמנוסה בשלוש היוצרות. "חיבוק מתוק יותר" בביצועם של שירה רינות ועודד גרף חשף ראייה כוריאוגרפית מגובשת מאוד, שלמה, ברעיונות ובמשפטים המתחברים זה לזה בטבעיות. שני הרקדנים נפלאים בעוצמה שהעניקו לתנועה שדר יצרה עבורם. הם, בנפרד או במצורף, יצרו זוגיות בעלת מגוון עשיר - מרכות מבע ועד לכוחניות אלימה.
לתאריכי מופעים
13/04/2004
:תאריך יצירה
|