עיבוד דרמטי של תיאטרון-תנועה נאבק בגלי האוקיינוס הגועש שיצר דויד גרוסמן בחלק השני של הרומן "עין ערך: `אהבה`", וחוזר בשלום לחוף מבטחים
חיפוש אחר הגאולה בארבעה רבדים
אני תמיד חושד ביכולת לעבד יצירות ספרות גדולות, ומתעקש שבסופו של חשבון יש לבחון את העיבודים על פי עצמם ולא על פי המקור שממנו הרחיקו, בדרך כלל. לאחרונה הועלו אצלנו שני עיבודים כאלה ליצירות של דויד גרוסמן – "מישהו לרוץ אתו" בבית צבי (שזכה גם בגרסה קולנועית) ו-"מומיק" של תיאטרון גשר על פי חלקו הראשון של "עיין ערך אהבה". בשני המקרים האלה היה לעיבוד ערך בימתי מובהק, לא מעט בזכות העיצוב. אפשר היה גם לומר, למי שזה היה עניינו, שהמקור הגיע לידי ביטוי, גם אם לא באותם ערכים ספרותיים ראשוניים.
בימים אלה מתרחש בסמינר הקיבוצים ניסיון בימתי קשה יותר. בית הספר לאמנויות הבמה מעלה את גרסתה של המעבדת והבמאית בשמת חזן ל"ברונו", חלקו השני של הרומן המיוחד "עיין ערך: `אהבה`", שבו מומיק כבר גבר בעל משפחה, אב טרי, יוצא למסע מוטרף למדי אחר הסופר היהודי מפולין ברונו שולץ שנרצח בירייה בנובמבר 1942 בגטו דרוהוביץ בגאליציה הכבושה על ידי הגסטאפו הנאצי.
המעבדת-הבמאית רואה במסע של הסופר הצעיר שלמה (מומיק) נוימן מסע חיפוש אחר גאולה, והחליטה לנסות ולקיים את ארבעת הרבדים שבהם מתרחש המסע הזה – מיתוס המשיח, עולם הים שעמו מנהל נוימן רומן אירוטי של זכרונות, מפגש עם דמויותיו של שולץ בדרוהוביץ וביתו-משפחתו של נוימן, בארץ.
את אלה היא הצליחה להעמיד בסיועם של שותפים מצוינים – זאב לוי שעיצב תפאורה מצוינת של חדר לבן – בעקבות משפט המופיע בטקסט על קיומו של חדר לבן סודי במרתפי "יד ושם" שאליו מתנקז הזיכרון המוחלט על השואה. החדר הלבן הבימתי מתפקד מצוין בסיוע התאורה המדויקת מאוד של ג`ודי קופפרמן, שהצליחה להגדיר כל רובד בתאורה האופיינית לו. אביה בש-סוקול עיצבה תלבושות מרשימות – לים, המיוצג על ידי שלוש שחקניות, למשפחתו של ברונו, ולמשיח המתייסר בפינת החדר. המוזיקה הסוגסטיבית ברקע היא של אלדד לידור ונעמה רדלר.
השותף העיקרי של הבמאית בעיצוב המשחק הוא הכוריאוגרף ג`סי זרעית, שמצא עמה את שפת התנועה המובהקת של כל התרחשות בכל אחד מרבדי ההצגה, מהיומיומי בביתו של נוימן, דרך החולמני-קפקאי של בדרוהוביץ, האירוטי של הים, והמתפתל מרפרף כשושנת ים של המשיח. התוצאה המיידית היא עולם פלסטי מאוד של תיאטרון תנועה במיטבו, היוצר רצף אסוציאציות ודימויים.
חזן גם הפיקה משחק מצוין מכל הצוות הגדול שלה, ובראשו איציק גולן הנושא את משא המלל העיקרי בתפקיד נוימן.
"ברונו" איננה הצגה קלה, וכמו היוצרים שלה והלהקה היא תובעת מהצופים לצלול במים עמוקים מאוד. החוויה התיאטרונית מרתקת והשיבה לחוף המבטחים בסופה נושאת עמה זיכרון חדש, גם אם עדיין לא גאולה.