מטענים מסקרנים

את שתי היצירות של מרכז הכוריאוגרפיה הלאומי של קאן, נורמנדי, יצרו במשותף הכוריאוגרפים הלה פאטומי הבאה ממשפחה מוסלמית שמוצאה בטוניסיה, ואריק לאמורו, בן למשפחה צרפתית "ותיקה". שתי העבודות עוסקות בעולם המוסלמי – מנקודת מבטם של שני גברים החיים בעולם ללא נשים ושל אישה המנסה להשתחרר מהכבלים הסוגרים עליה ועל מיניותה.
 
הדואט הפותח את הערב,"הריקוד של פייז" הנמשך כ-50 דקות - מנסה לבחון מקרוב מערכת יחסים גברית מורכבת מחיפוש אחר קשר - אינטימי, אלים, חברי ומיני. שני הרקדנים, חפיז דאו ומוסטפא זיאן, נראים כמודדים זה את תנועתו של זה, מתבוננים, מתנגשים בכוח או מתרפקים ברכות.
 
השניים מגלים יכולת מעניינת, ושליטה טובה בקטעים האיטיים, אבל למרות המאמץ הפיזי הניכר וכמה רעיונות כוריאוגרפיים מעניינים המחול כשעצמו אינו מתגבש לכלל אמירה כוריאוגרפית או רגשית. אולי גם באשמת התאורה שברגעי העוצמה שלה לא האירה את המחול אלא סנוורה את הקהל.
 
היצירה השנייה בערב, הסולו "ווסלה" (הדבר המחבר), שאורכו כחצי שעה, הוא חלק מרכזי מתוך עבודה גדולה יותר, והיא מבוצעת על ידי הלה פאטומי, שהיא רקדנית מרשימה מאוד, בעלת יכולת ביטוי פיזי ורגשי, שמעניקים מטען מסקרן למחול. היצירה פותחת בקטע יפה ועדין שבו האישה כלואה בתוך גומחת-קיר, ובאיטיות מרשימה מתחילה לגלות את הצורך לצאת ולהשתחרר.
 
ההמשך, הצעדים הראשונים בחוץ, מתפרס לכיוונים רבים, ממוקדים פחות מהפתיחה, אבל בשליש האחרון של היצירה המחול מקבל תנופה לצלילי המוזיקה המצוינת של קרסוף סשה המשתמשת היטב במוטיבים של המוזיקה האפרו-ערבית, ולקראת הסיום, בביטויה של חווית השחרור המיני של האישה – על רקע שירה גברית – הסולו מגיע לשיא רגשי.
 
 
"הריקוד של פייז"/ "ווסלה" במסגרת פסטיבל ישראל,  29 במאי 2007, 21:00, מרכז ז`ראר בכר.