הרבה יחסי ציבור
 
לוס ויואנקוס היא להקה הנושאת שמו של רקדן פלמנקו מדהים ומוזיקאי מחונן כפי שמעיד העמוד בתכנייה המשותפת לחמישה מתוך ששה מופעי מחול בינלאומיים אורחי פסטיבל ישראל 2007. המופע שלהם נקרא "פלמנקו", כאשר ההברה המרכזית MEN מודגשת כדבעי, ללמדנו שמדובר באירוע של גברים. אולי משום כך הם גם זכו למערכת מסיבית של יחסי ציבור שהחלה חודשים לפני שניתן פרסום לתכנית פסטיבל ישראל 2007. הגימיק הברור של הלהקה הוא בהיות השבעה לא רק נושאי שמות פרטיים עבריים אלא בכך שהם אחים, בנים לאותו אב מפורסם (וככל שידיעתי מגעת מאמהות שונות, כפי שמעיד העדר הדמיון בין כמה מהם).
 
במהלך המופע אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש להם בעורקיהם מסלול הכשרה בסגנונות שונים של מחול, ואפילו כנגני מוזיקה בסגנונות שונים. אי אפשר גם להתעלם מכמה ניצוצות שירשו כנראה מאביהם וכי הם למדו ממנו משהו. ובה בעת אי אפשר להתעלם מהעובדה שאין אפילו קטע אחד בעל ערך אמנותי משמעותי באותם תחומים, או מכך שרקיעות רגליים מייצגות אצלם את הזיקה לפלמנקו. וזאת בניגוד מוחלט ליומרה שלהם כי המופע "לוקח את התאווה לחיים עצמם והופך אותה לאמנות פראית וסוחפת".
 
אמנם נכון כי הם מגישים את המופע בהתלהבות, אך ניכר בה כי היא איננה פראית אלא מחושבת היטב, ובנויה כדי להציג את איכויותיהם הפיזיות לטוב או לרע. הם מזיעים, חושפים בתי חזה חלקים למשעי, רוקעים בנעלי העקב על משטח העץ, מפגינים מיומנויות קרקסיות, אוהבים לזנק באוויר בשרשרות של סלטות, ומנסים לשכנע את הצופים להצטרף לנקישות הכפיים הקצביות שעמן הם מנסים לחזק את ערכי המקצב הספרדי.
 
אבל גם ברגעים החזקים ביותר אין המופע ממלא אחר ההבטחה שלהם כי הוא "מייצג את הבערה שתגרום לנו לקרוע את בגדינו לגזרים ולצעוק בקול גדול – חופש". האש הייתה קטנה, בקטע אחד עלו לבמה עם חולצות שגזרו בהן קריעות מלאכותיות, ואת הצעקה איבדו לטובת הרמקולים שהעבירו בעוצמה את נגינתם ואת נגינת שלושת הנגנים והזמרת שליוו אותם.
 
מופעי מחול כאטרקציה לבידור היו ויהיו, וגם בפסטיבלים. לוס ויואנקוס כבר מופיעים מזה שנתיים באירופה ובצפון אמריקה וכוונתם "לכבוש את עולם המחול".  יחסי הציבור שלהם מצטטים כמה מבקרים נלהבים. אותי הם השאירו אדיש.

"לוס ויואנקוס", במסגרת פסטיבל ישראל, 3 ביוני 2007,  מרכז סוזן דלל בתל-אביב.