פסטיבלים - "מאמא מיה"

עלילה פשוטה יוצרת גרסת כיסוי מוצלחת ללהיטים הגדולים של הלהקה השוודית שפרצה לתודעה הבינלאומית באירוויזיון 1974

הלהיטים מתניעים את העלילה

לא צריך להיות חכם גדול במיוחד כדי להבין את סוד ההצלחה של המחזמר "מאמא מיה". הלהיטים הגדולים מוליכים את המופע צעד אחר צעד אל שיאו הרגשי הגדול עם "ווטרלו" שזיכה את ארבעת השוודים של "אבבא" במקום הראשון באירוויזיון שנערך במוצאי שבת, 6 באפריל 1974 בברייטון. מאז הם שם, בראש תעשיית הפופ. כוכבים זוהרים גם אחרי שהלהקה התפרקה.

הלהיט הגדול הזה איננו כלול במחזה שכתבה קתרין ג`ונסון למופע שנולד בלונדון לפני שמונה שנים ומאז הוא מועלה ומשוטט ברחבי העולם כולו, סוחף את מעריצי הלהקה ושומר על הגחלת של מיטב להיטיהם של בני אנדרסון וביורן אולבאוס. היא – בעצה אחת עם השניים - בחרה כעשרים להיטים אחרים, המרגשים במידה שווה את הצעירים ואת המבוגרים בקהל, ועמם היא מספרת סיפור נחמד המתרחש על אי יווני קטן.

סופי , צעירה חד הורית המבקשת לדעת מי אביה נמצאת במהלך ההכנות לחתונתה. הצרה היא שעל פי מה שגילתה ביומנים של אמה דונה - יש שלושה מועמדים לתפקיד הזה. היא מחליטה להזמין אותם לחתונתה, להפתיע את האם ברגע הגדול, ובעימות הצפוי למצוא את האיש שיוליך אותה לחופה. לטובת מי שכבר רכשו כרטיסים במהלך ארבעת החדשים שעברו, ולא ראו כבר את המחזמר בלונדון או בניו יורק, או בכל מקום אחר שהועלה בו, לא אגלה מי המאושר.

ג`ונסון השכילה להשתמש יפה בלהיטים שתורמים להתנעת העלילה הפשוטה הזאת, אם כביטוי לרחשי הלב של הדמויות השונות או כאמצעי תיאטרלי להצגת דמויות משניות כמו שתי חברותיה הוותיקות של האם שמגיעות אף הן לחתונה, או מסיבת הרווקים של החתן וכיו"ב. כך מ"יש לי חלום" הפותח את המחזמר ועד "מאמא מיא" – רצף לוהט עם Dancing Queen, SOS, Knowing Me Knowing You, Take A Chance On Me, I Do I DO I Do I Do, The Name Of The Day, Money Money Money, Super Trouper ועוד ועוד הבוקעים היטב מבעד למערכת הסאונד המשוכללת שהותקנה בהיכל נוקיה.

את המחזמר ביימה בקלילות פילידה לויד (שעתידה לביים בקיץ את הגרסה הקולנועית עם מריל סטריפ, פירס ברוסנן וקולין פירת`) ובלהקת הסיור הבינלאומי שמופיע כאן בולטת במיוחד קרולאן וויידלא בתפקיד האם, דונה, במשחק תוסס ובשירה מלהיבה בקולה הגדול. גם קאתי ברייבן בתפקיד סופי, הבת הכלה, ג`ואן ווקר ומוראג סילר כחברותיה הוותיקות של דונה - כולן טובות מאוד בתפקידיהן. הן שרות היטב, משחקות מצוין ונותנות למופע את הכוח והחיות הנכונים. תפקידי הגברים שבחבורה קצת מקופחים לעומת אלה של הנשים, והדבר מתבטא במשחק ובשירה יעילים אך לא מלהיבים כמו של ארבע הנשים.

התפאורה נוחה מאוד למסעות, התלבושות טובות והתאורה מרשימה ואפקטיבית כיאה לכל מופע בידור.

וכשמגיעים לסוף הטוב (ברור, לא?) ואל התשואות עם תחושת ה"טעם של עוד" מגיע הרגע הגדול ביותר
של המופע המבדר הזה – ההדרן שכולם מחכים לו, שלא נכנס לעלילה כי הוא ממש לא מתחבר אליה – "ווטרלו" הגדול מכולם שעמו נולדה לכולנו יקירתנו השוודית, אבבא.