עיבוד בימתי מבריק לסיפורו הנודע של שלום עליכם מחפש תיאטרון שיביא אותו אל קהל רחב שיוכל להפוך הצגת פרינג` מקסימה ללהיט
עלייתו ונפילתו של מנחם מנדל
ההפתעה שהכין המעבד-במאי-שחקן מיכאל טפליצקי לקהל שהגיע לאולם הקטן בבית שלום עליכם בתל אביב הייתה כפולה ומשולשת. ראשית הוא גאל כמעט משכחה מוחלטת את הסיפור על מנחם מנדל שנתקע ביהופץ בדרכו חזרה לכתריאליבקה, שבה ממתינה לו עד בוש אשתו שיינה-שיינדל עם שני ילדיהם. ההפתעה השנייה היא בעיבוד של חליפת המכתבים בין השניים שמספרת על עוללותיו של מנחם מנדל ועל תואנותיה שלה לדיאלוג בימתי חי מאוד. ההפתעה השלישית היא בהגשה הבימתית מלאת ההמצאות, הנותנת חיים מפכים, מצחיקים ומרגשים לטקסט הנפלא של גאון ההומור היהודי.
העלילה מספרת על מנחם- מנדל שעזב את אשתו וילדיו ויצא לחפש פרנסה, אך כשהגיע ליהופץ נפלה בידיו הזדמנות פז לעסוק בניירות ערך ולזכייה בממון. כך מתחילה פרשת עלייתו ונפילתו, ותיאור מרתק של העולם הלא-יהודי והיהודי רחב הידיים שנחשף לפניו. כל עלייה מוליכה לנפילה, כל נפילה מבטיחה חזרה הביתה, וכל הבטחה היא הזדמנות חדשה לעשות כסף. כך הוא מגלה ערים, אנשים ונשים, וכך בסופו של דבר יעלה על האנייה שתיקח אותו לאמריקה.
בבית מחכה לו שיינה-שיינדל בכיליון עיניים, בגעגועים שאט אט מתפתחים לאכזבה. הוא איננו קורא לה להצטרף אליו, והיא נותרת מאחור, נסמכת על הוריה, נאבקת בצער גידול בנים, במחלות ובחלומות על שובו הביתה סוף סוף. היא מתחננת, מאיימת ודורשת, ואפילו מבינה רמזים דקים על הפיתויים הרבים שבעלה מתפתה בהם שם, מקווה כל העת שיחזור. אבל השנים חולפות, ושיינה-שיינדל תישאר עגונה על מזבח התאווה לממון של בעלה.
זוג מושלם
את הסיפור הזה, בנוסח עברי מלא חיות המוכיח שאפשר לתרגם את שלום עליכם לשפה השומרת על ניחוח ההומור המפוכח שלו, ביים מיכאל טפליצקי בהומור רב, מבלי לאבד אפילו לרגע את הכאב והצער המסתתרים בין השורות של הסיפור על פרידה, על מרחק, ועל קשר שאינו חדל להתקיים גם אם הוא כבר וירטואלי.
את הדיאלוג הזה הוא משחק יחד עם אסתי סבידנסקי, ובלי להגזים ניתן לומר שהם זוג מושלם. הוא כמו מבעד לענן של חלומות, מתעקש לעוף מעל המציאות, והיא מבעד לענן הייאוש מתעקשת להיות ארצית, מציאותית. טפליצקי נעזר בתפאורה יעילה ומקורית שעיצבה פולינה אדמוב שבנויה על גרם מדרגות מברזל, ושורת פטנטים ההופכים לכיסאות, לשולחן, לכרכרה או לרכבת ולבסוף לספינה – ובעצם לגלגל ביש-מזל.
סבידנסקי מעצבת דמות רבת-שכבות – בגעגועים ובאכזבות, בהטפת מוסר ובפירוט הצרות שנופלות, בתיאור הילדים והמשפחה והסביבה הנדה לה ככל שהשנים חולפות. המשחק שלה, בהנגדה ובהשלמה לזה של טפליצקי, יוצרת אנרגיה חזקה מאוד, אולי קצת מעבר למה ששלום עליכם חזה בדמיונו, אבל מייצגת נאמנה את הדמות הנקרעת בין געגועיה הכואבים להתפקחותה הצינית.
הסיומת של מכתבי מנחם מנדל מתחילה תמיד במילים "עיקר שכחתי" – שאחריהן באה הבשורה המרה. אבל אולי, כאן בתל-אביב, יתעשת מי ממנהלי התיאטרונים הרפרטואריים ויאמץ את ההצגה המקסימה הזאת ויריץ אותה על בימתו. כך יגיע מנחם-מנדל השלום עליכמי אל מנוחתו הראויה בחיק האוהב של הקהל הישראלי לפני שתרבותו היהודית העממית הגדולה תישכח ותיעלם אף היא אי שם ב"אמריקה"....
17/06/2007
:תאריך יצירה
|