פסטיבלים - "הטריטיקו"

ההפקה החדשה באופרה הישראלית מציגה בגאווה מקבץ זמרות וזמרים שטופחו בארץ ומעניקים חיות רבה לשלוש האופרות הקצרות של פוצ`יני

הנזירה, הגלימה והעוקץ

אם אינני טועה, האופרה הישראלית חתמה חוזה עם יורשי המלחין האיטלקי פוצ`יני, והיא משלימה כמעט מדי עונה – ואף בהפקות חוזרות – את מכלול יצירותיו האופראיות. ולא בכדי. הן כמעט בנות זמננו ברעיונות המוזיקליים הזורמים מהן בתזמורים מופתיים, כמעט ללא אריות בסגנון ה"ישן" של רוסיני, דוניצטי, בליני או ורדי. הריאליזם המוזיקלי של פוצ`יני טבוע היטב בנושאים, בדרמות ובדמויות של עלילות האופרות שלו, וגם אם טביעת האצבע שלו מזוהה בכולן, הוא תמיד יודע לחדש.

"הטריטיקו" שלו הוא למעשה צירוף של שלוש אופרות קצרות, כחמישים דקות או קצת יותר, וגם אם הן יוצרות ערב אופראי מגוון וארוך, הן עדיין יוצרות תחושה של שלמות.

האופרה הראשונה בהפקה הזאת היא "הנזירה אנג`ליקה" המספרת על בת אצולה שהרתה מחוץ לנישואין והוגלתה למנזר. העלילה מתרחשת בלילה אחד, שבע שנים אחר כך, כאשר אנג`ליקה לומדת מפי דודתה על מות בנה, שכל השנים ייחלה לשוב ולהחזיקו בידיה. זאת אופרה של זמרות בלבד, כולל המקהלה, ובראשן שתי דמויות מרכזיות – אנג`ליקה, בביצועה הכובש של אירה ברטמן שמגלה כושר ביטוי מוזיקלי ותיאטרלי מצוינים וקול סופרן מופלא ועשיר גוונים, והדודה, במשחק דרמטי רב עוצמה ובשירה כהת גוונים של זמרת המצו סבטלנה סנדלר. המוזיקה של פוצ`יני כאן מתמקדת במצלול התואם את האופי הנזירי-דתי, ומשמשת אותו היטב בכתב האישום האנושי שלו כלפי האצולה והכנסייה.

האופרה השנייה, "הגלימה" מעבירה את העלילה אל הרציפים האפלים בנמל, ואל מעמד הפועלים. שם מתרחש סיפור אהבה אופראי אופייני, בין פועל לאשת הבוס, סיפור חי מאוד שסופו לא יכול להיות טוב. האופרה הזאת היא גם הכי-פוצ`יני מבין השלוש. כאן אין את מי להאשים לבד משלושת גיבורי הדרמה, זמר הטנור גבי שדה במשחק ובשירה של כוכב אופרה אמיתי בתפקיד לואיג`י, הפועל האוהב את ג`ורג`טה, שאת דמותה המעניינת משחקת ושרה בטבעיות וללא הרואיזם מיותר, לריסה טטויב. ולדימיר בראון מעצב היטב ובקולו החם מאוד את תפקיד הבעל הנבגד, בעל הגלימה המאיימת.

האופרה השלישית היא גם היוצאת דופן במכלול של פוצ`יני – האופרה-בופה "גאני סקיקי" המספרת על תרגיל עוקץ חכם שרוקם איש כפרי למשפחה מהמעמד הבינוני הגבוה הלוטשת עין לירושה כבדה שהותיר אחריו בן משפחתם וייעד אותה, להכעיס, למנזר המקומי. זאת, מתברר, גם ההזדמנות של המלחין לתת עקיצה משלו – דוקרת מאוד - למעמד הזה. בשפע הזמרים המצוינים שהתקבצו לביצועה התוסס של האופרה הזאת בלטה שוב סבטלנה סנדלר כדודה החמדנית והנוקשה (ובעצם כולם שם חמדנים לרשת את הקרוב העשיר שנישל אותם מהצוואה), אנסטסיה קולוואן ששרה במתיקות את האריה היחידה בסגנון האיטלקי המוכר, מריה קובלסקי כבת משפחה די מעורערת, ובעיקר אדוארד צ`מה - עליז, קליל, ממזרי ותקיף בתפקיד ג`אני סקיקי.

תעודת כבוד לאופרה הישראלית

לכל הזמרים שציינתי יש שותפים רבים בתפקידים גדולים או קטנים, והם עושים את תפקידיהם באיכות גבוהה. מספרם הרב, והעובדה שרבים מהם השלימו כאן את הכשרתם האופראית היא תעודת כבוד לאופרה הישראלית. העובדה שמדובר בהפקה מקורית – גם אם בהנהגת יוצרים מחו"ל – הבמאי ג`נקרלו דל מונקו (שעשה עבודה טובה למדי בעיקר באופרה "הגלימה" וב"גאני סקיקי") מעצב התפאורה והתלבושות מייקל סקוט (ששנאתי את התפאורה השחורה משחור שיצר ל"נזירה אנג`ליקה", ואהבתי את מה שעשה בשתי האופרות האחרות) ווולפגנג פון צובק מעצב התאורה המצוינת (שוב, בעיקר בשתי האופרות האחרונות).

ומעל כל אלה, ומתחתם בבור שלפני הבמה, תזמורת האופרה – הסימפונית הישראלית ראשון לציון, שנגניה השביחו את נגינתם לשיאים יפהפיים, ברגעי העדנה הרבים, בהלמות הדרמות הסוערות, ובחיוך המרחיב לב של הקומדיה. ועל כך מגיעה התודה והברכה למנהלה המוזיקלי של האופרה, מאסטרו אשר פיש שעם שרביטו חולל הרבה נפלאות בתזמורת ועל הבמה.