מפתיע לעתים לגלות שיש מחזות טובים של שקספיר שעדיין לא הועלו על במה מקצועית בארץ ובעיקר כשמתרגמים כמו דורי פרנס שולפים עבורם הילולה של עברית
אבן יקרות שקספירית
לפני כארבע שנים הועלה בבית צבי "ריצ`רד השני" בהפקה מופתית שביים ארתור קוגן עם איתי טיראן, דודו ניב, יוסי יבלונקה ז"ל ותלמידים שסיימו את לימודיהם באותה שנה. זאת הייתה קריאת תגר אמנותית לעבר התיאטרון הרפרטוארי בארץ שלא נענתה, למעט הקפצתו של טיראן לתיאטרון הקאמרי, ולמעמד של כוכב. בשנה שעברה הועלתה בסטודיו של יורם לוינשטיין הפקה מסקרנת של "מעשיית חורף" בבימויה של נויה לנצט, עם בוגרי אותה שנת לימודים ובהם נטע שפיגלמן, שנחטפה לתיאטרון גשר ומככבת ב"יאקיש ופופצ`ה". אבל את המעשייה היפה של שקספיר, כמו את הטרגדיה המרתקת על ריצ`רד, לא אימץ אף תיאטרון.
והנה בימים אלה שב בית צבי וזורק לאגם אבן יקרות שקספירית – והפעם קומדיה, אולי המתוחכמת ביותר שכתב – "עמל אהבה לשווא", שזוכה בהפקה מעניינת למדי, עם קבוצה מעניינת מבוגרי השנה הזאת. אתי רזניק ביימה עם כמה הברקות של עיצוב משחק בחלל-במה כמעט בלתי אפשרי שעיצב סלבה מלצב, תלבושות מצוינות שעיצבה יהודית אהרון, תאורה של אורי מורג שכרגיל ממלא את החסר בעזרת פנסים ספורים, ועיצוב תנועה של גנדי בביצקי.
העלילה מספרת על מלך נאבאר שכופה על עצמו ועל שלושה בני לוויתו שלוש שנות התנזרות ממנעמי החיים, ובעיקר מנשים, למען לימוד אקדמי שיהפוך אותם טובים ונעלים יותר. אלא שבה בעת מגיעה לחצר המלך נסיכת צרפת עם שלוש בנות לווייתה, והנדרים קמלים כלעומת שצמחו. העלילה כמובן מורכבת יותר מהתיאור הסכמטי הזה, ויש בה דמויות משנה המקפיצות את הסיפור כולו לדרגה של פארסה די מטורפת המדגישה עד כמה הקרב בין המינים ששקספיר מתאר אותו (לטובת הנשים!) הוא חגיגה של תיאטרון שיש בו הגות ופיוט לצד חכמת רחוב מבריקה ומשעשעת בלי קץ.
ואת כל זה שקספיר כתב באחד מרגעי ההשראה הגדולים שלו ובשפה החוגגת בכל משפט את יופיה. מבחינות רבות זה מחזה קשה לתרגום, שכן עליו לשאת בנטל הרבדים הרבים של שקספיר בשפה העברית שהיא קצת פחות מתגלגלת, בלשון המעטה, חרף יופייה שלה. אבל לכו ותגידו את זה לדורי פרנס, והוא יצחק לכם בפנים. כי כן התרגום התוסס והמלבלב שלו ל"עמל אהבה לשוא" הוא הילולה של ממש. לא שהכל שם עברית למהדרין, אבל כל משפט פנינה, כל פתרון לשוני אבן חן בוהקת, ולכל דמות יש אופי ושפה ייחודיים.
אתגר חשוב
העברית של פרנס איננה נמלטת מהצצות בחור המנעולים של שפות אחרות, איננה בורחת מרמיזות מיניות בוטות, ואיננה מסתגרת בכללים של אקדמיה. אבל זאת עברית שיש בה רבדים עתירי המצאות של תיאטרון עכשווי מאוד – ואפילו עברית שמדגישה כי האקטואליה השקספירית נותרה כשהייתה גם אחרי ארבע מאות שנים. וראוי לציין כי השחקנים הצעירים מצליחים בדרך כלל להעביר את הטקסט המורכב של שקספיר נוסח פרנס, לא מעט בזכות ההדרכה של אסי אשד.
מרבית השחקנים עומדים יפה במשימה המורכבת של תפקידיהם ושל הטקסט ובולטים בהם במיוחד קבוצת השחקנים בתפקידי המשנה – אסף חיים, אורי רויטברג, אורן כהן, ניר רווח, מוטי וסרמן, אורי שר, לואי נופר, ניר פרנקל, איילת כנרת עידן ברק, לצד אילנה באואר כנסיכת צרפת, יעל וייס, שני חיים, והילה בן ארי כבנות לווייתה, אלון אורבך בתפקיד המלך ונמרוד ויידה כבן לווייתו המאתגר ברון.
העלאת מחזה שקספירי במסגרת הצגות הסיום של בית ספר למשחק הוא אתגר חשוב לבוגרים הצעירים, והזדמנות מיוחדת לקהל שאיננו זוכה תדיר לתפנוקים כאלה בתיאטרון הרפרטוארי שלנו.
22/07/2007
:תאריך יצירה
|