להיט פרינג`
 
בליל שבת, ערב יציאה למסע הופעות בן חודש ימים בחו"ל, תועלה גרסתה האנגלית של ההצגה " בן לבין" מאת רוני אלמוג בתיאטרון גבעתיים, ותציין ריצה מפתיעה בת ארבע שנים בארץ ובחו"ל מאז הבכורה שלה במסגרת אירועי שבוע הגאווה של 2003. באותו מועד כתבתי כך על האירוע:
 
"מחזהו של רוני אלמוג איננו דרמה במשמעותה הרגילה בתיאטרון. הדרמה כאן היא ניסיון מיוחד להשתמש בדיכוטומיה זכר/נקבה שבשפה העברית כדי לשרטט מערכת דרמטית פנימית וחיצונית, שבדרך כלל מתוארת באמצעות עלילה מוגדרת חיצונית, והתפתחות פנימית המקבלת את ביטויה באמצעות מהלכים, דיאלוגים ומונולוגים. העלילה כאן היא אוסף תמונות קצרות, שחוט שני של הנושא "מהו המגדר של האני" עובר דרכן ומאחד אותן ל"סיפור" אחד, של מי שמצוי/ה בנקודת המעבר, זו שהשם `בן לבין` מגדיר אותה הכי קרוב למציאות. הטקסטים של אלמוג קצרים, מדויקים, מחורזים - מה שנותן תחושה של פיוט - מלאי הומור נפלא, אמת כואבת, ותיאור מקרוב של מציאות, מבולבלת ומבלבלת, מפתיעה ומופתעת, נרדפת ומחפשת".
 
תוך זמן קצר, הפכה ההצגה ללהיט פרינג` בארץ, וכעבור שנתיים כבר הפכה לנציגה נאמנה של תרבות ישראלית בחו"ל – והועלתה בציריך (בפסטיבל "מאי החם") מאי 2005, סאן פרנסיסקו (פסטיבל אומנות קווירית) יוני 2005, ניו יורק (פסטיבל "פירות טריים") יולי 2005, קארלסרואה (גאים באפריל בגרמניה) אפריל 2006, דבלין (פסטיבל הבינלאומי לתיאטרון) מאי 2006.
 
כמו טרגדיה יוונית
 
המפיק חיים וידר, שגם משחק בהצגה אומר כי "כשהתחלנו להריץ את ההצגה באו לראות אותה בעיקר אנשי הקהילה -  הומואים, לסביות, טרנסג`נדרים - ובעקבותיהם אנשים שגילו עניין בנושא – פסיכולוגים, רופאים, אנשי תיאטרון. בהמשך כבר הגיע קהל ששמע תגובות חיוביות על ההצגה".
 
לדברי במאי ההצגה איסי ממנוב "אחד היתרונות של ההצגה הוא הנישה הספציפית שלה. מרבית הצגות פרינג` שמיועדות לקהל הרחב אינן מחזיקות מעמד. ובמהלך הרצת ההצגה התברר כי קהלים שמגיעים אליה מסויגים מהנושא נפתחים אליו ומגלים עניין בו ובדרך הצגתו".
 
רוני אלמוג, המחבר שכתב את הטקסטים על חוויותיו האישיות בתהליך שינוי מינו, מנערה לנער, יחד עם חיים וידר ובן זוגו אז הגיעו אל ממנוב וזוגתו, התפאורנית מיכאלה ליקה, ולמקרא החומר שהיה אסופה של טקסטים בפרוזה או בחריזה,  העלה ממנוב את הרעיון לעבוד עליו בסדנה שבה ייבחנו הדברים. "הקושי שלי לא היה במישור התמטי של החומר. עצם זה שאדם יוצא נגד הגורל שנקבע לו – נולד אישה ועובר ניתוח להיות גבר – יש בזה מיצוי של מה שאנחנו מכירים בטרגדיות היווניות. הקושי היה למצוא את הדרמה המצויה בתוך הטקסטים, ולמצוא את הפתרונות לשאלות הבימתיות-אסתטיות".
 
מייצגים פתיחות ישראלית
 
ממנוב מדגיש את תפקידו של וידר כמפיק דוחף בהצלחת ההצגה. "חשבתי על מאי 2003 כתאריך יעד לעליית ההצגה וחיים מיד הצמיד את זה לאירועי שבוע הגאווה ובכך קיבלנו דחיפה ועידוד לעבוד על החומר במלוא הכוונה להציג אותו. גם בהמשך הדרך, ההצגה חיה ונושמת בזכותו של חיים והתעקשותו. כך למשל, כשצוותא לא כל כך התלהבו להריץ אותנו אחרי הבכורה, חיים שכר את האולם, ואפילו הרווחנו כסף, ומשם עברנו לבית ציוני אמריקה, במסגרת מפעל הפרינג` שניהל אז רן גואטה. השבוע, כמנהל תיאטרון גבעתיים, הוא חוגג עמנו את ההצלחה שתרם לה אז".
 
בהזדמנות הראשונה להופיע בחו"ל היה ברור ליוצרים שצריך הכין גרסה אנגלית לקהלים שאינם דוברי עברית. עניין זה עורר בעיה ומומחים שונים לתרגום ריפו את ידיהם של וידר וממנוב, עד שרוני אלמוג יחד עם אורן דולפין, משחקני הצוות המקורי החליטו לגשת למלאכה  ומצאו פתרונות  לעולם של זכר/נקבה שאיננו קיים באנגלית. בין השאר שינו טקסטים או התאימו נושאים ישראליים ייחודיים כך שהמסר יועבר בצורה ברורה לקהל הזר. ברוח זאת גם החליטו קיים בסוף כל הצגה מפגש עם הקהל, שבו הם רואים עצמם, בין השאר גם כמייצגי הפתיחות שנוצרה במהלך השנים בחברה הישראלית.
 
במסעות לחו"ל עד כה השתתפה ההצגה בפסטיבלים שונים, וגם במסע שיתחיל בעוד כשבועיים הם יופיעו באינדיאנפוליס במסגרת פסטיבל תיאטרון הפרינג` הגדול ביותר בארה"ב. אבל מיד אחר כך, במינאפוליס, סנט פול וסנט לואיס ההצגה תועלה במסגרת הרפרטואר השוטף של התיאטרונים המארחים. משם יחזרו לברלין, לכנס קווירי-פמיניסטי. עד שובם בספטמבר הם יציינו כשלושים הצגות בחו"ל, וללא תמיכת משרד החוץ.
 
עניין זה מכאיב במיוחד לוידר, שמקווה כי ייחשפו הקריטריונים, אם יש כאלה, שבשלב הזה נראים כתומכים במסעות התיאטרונים הרפרטואריים המסובסדים ממילא. משרד החוץ אמנם מסביר כי הוא תומך בהצגות שמיועדות לקהל לא ישראלי, "אנחנו מרגישים במסעותינו שההצגה והדיאלוגים מייצגים את ישראל", אומר חיים, ומדגיש כי למרות זאת, ולמרות ההצלחות שכבר נרשמו להופעותיהם ולמפגשים שהם מקיימים, כשהוא פונה אליהם התשובה היא שאין כסף.  "למרבה המזל אנחנו מצליחים לגייס כספים מספונסרים מזדמנים בחו"ל". הבעיה תעלה במלוא חריפותה בתחילת השנה הבאה כאשר על סדר יומה של ההצגה הזמנה חשובה להופיע בטוקיו. מגעים ראשונים כבר מתקיימים, וחיים ואיסי מתעקשים-מאמינים שגם לשם הם יגיעו.
 
צוות משפחתי
 
לא שזה מה שהם חשבו שיקרה להם כשהתחילו עם העניין. "ידעתי שיש לזה פוטנציאל", מדגיש וידר, "אבל בטח שלא יכולתי לדבר על חמש שנים. לעומת זאת דווקא על חו"ל פנטזתי מיד. בינתיים כבר התחלפו ארבעה משחקני הצוות המקורי, והדבר מחייה את העבודה על ההצגה מחדש עם קפיצות דרך מרגשות. תחושת השליחות קיימת כפי שהייתה, אבל מבחינת המשחק אני מגלה כל הזמן דברים חדשים, בעיקר כאשר מתחלפים הפרטנרים. מצוות השחקנים המקורי נשארנו רק דורון שלום, המלחין שמלווה את ההצגה ליד הפסנתר, ואני. כך שהכל ממשיך לחיות בי ורודף אותי גם כמפיק. 
  
"אחת הנוסחאות להצלחה הזאת היא הבסיס, הגרעין האנושי – איסי, מיכאלה, דורון, רוני ואני שהפכנו למשפחה. לא רק כחבורה קרובה אלא גם במישור המקצועי, כשכל פעם אנו מוצאים את עצמו בהפקות חדשות משותפות, כולנו או שניים-שלושה מאתנו. אנחנו מין אנסמבל ששב ומתחבר כל פעם מחדש".
 
איסי ממנוב, הבמאי שמלווה את ההצגה מראשיתה, מדגיש גם הוא את המשפחתיות הזאת "התחושה היא שההצגות שלנו הם מפגשים חברתיים בינינו. זה מקובל בפרינג` שבמאים מלווים את ההצגות שלהם לכל אורך הדרך, אבל חמש שנים זה באמת די נדיר. חילופי השחקנים מחייבים להיכנס מחדש לתהליך העבודה על ההצגה, אבל יש שני דברים שעושים את זה למשהו מיוחד: החזרות שמעוררות את החומר ומאירות אותו באור חדש, והשליחות החברתית של ההצגה. בארץ המסר הוא להחדיר לתודעה את  עולם הטרנסג`נדר ובחו"ל זו הצגת הסובלנות היחסית של החברה הישראלית חרף הקשיים. אני מרגיש במפגשים שם שאנחנו נושאים את דגל ישראל בגאווה ציונית אמיתית. זו אולי ציונות שונה, אולי ציונות פוסט-פוסט-סקסואלית-מגדרית. אבל ההישג של ההצגה וקבלתה כאן ובעולם הופך את את "בן לבין" לאחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם".
 
את מאמר הביקורת שכתבתי ב-2003 סיימתי במילים הבאות: "בהזדמנות הקרובה - לכו וראו את ההצגה, שעל פניה היא במגדר התיאטרון הקהילתי .... אבל במהותה היא הרבה הרבה יותר מזה." כמאה הצגות אחריה, ההמלצה עומדת בעינה, ובמיוחד למי שמתעניין איך זה להיות בן לבין באנגלית.