המפעל החשוב של סדנת האופרה הבינלאומית הצליח גם השנה להפיק ערבים מרתקים וביניהם שתי בכורות ישראליות לאופרות לא מוכרות
תובנות חדשות וקהל אוהד
עשרים ואחת שנים הם באים הנה – כל שנה ועשרות הזמרים הצעירים, כולם מבטיחים ומוכשרים, ובין השאר גם כאלה שכבר מופיעים על בימות האופרה הגדולות, ועמם צוות מורים המונה אף הוא כמה עשרות, ובראשם ג`ואן דורנמן ומאסטרו פול נדלר (וגם שלמה להט שפתח בפניהם את השער). עשרים ואחת שנים של מפעל תרבות מרכזי וחשוב להתפתחות אמנות האופרה כאן, לא פחות מלהתפתחותם האישית של המשתתפים. רבים מהם שבים ומשתתפים בסדנאות כאומרים שאין די בלימודים, שעדיין יש לזמרים מה ללמוד ממוריהם. ובכל שנה מצליחה ג`ואן להביא עוד מורה בעל שם – כמו מיניון דאן הנפלאה, שחזרה לכאן, וכמו הוקאן האגגורד השוודי (פפגנו של אינגמר ברגמן) שהשתתף השנה לראשונה.
הם עובדים קשה, מספרים הזמרים, אבל אין אפילו אחד שאינו יוצא מכאן בתחושה שהוסיף לאמתחתו תובנה חדשה ביחס לתפקידים שהוא שר. הם גם לומדים מהו קהל אוהד – וכל מי שמצליח להידחק לאולם היכל המוזיקה ביפו, למרגלות איצטדיון בלומפילד – הופך להיות כזה במהלכם של שיעורי-אמן או בהפקות המיוחדות של אופרות שלמות.
אמש, בקונצרט הגאלה שחתם את הסדנה הקהל שמח לפגוש כוכבים שכבר כבשו אותו בשנים שעברו, ולצדם לפחות שני כוכבים חדשים ומפתיעים מהמזרח הרחוק – הבאס שן יאנג מסין, והטנור הלירי המדהים מקוריאה יונגהון לי. מישהו אמר שבקרוב מאוד, כשנרצה לשמוע אותם נצטרך לשלם מחיר גבוה. היו שם גם זמרות ישראליות מרשימות כמו הילה בג`יו, ריקי גיא, מאיה לחיאני, אלכסנדרה שבת, גל ג`יימס ונועה דנון, וטנורים זוהרים מפורטו ריקו וממקסיקו, וביציע ישבו עוד רבים אחרים, שקטלוג הסדנה חושף את הישגיהם, ניצני קריירות, פרסים ומלגות – זמרים וזמרות מאירופה, מקנדה, מארה"ב, ומישראל שבוודאי עוד נשמע את קולם.
בהערת אגב, הייתי מצפה שעיריית תל אביב השותפה הנאמנה לקיומה של הסדנה תדע להפיק ממנה גם מופע מיוחד בבלומפילד (וחינם!) לתושבי העיר. הנהירה למופעים הפתוחים של האופרה ושל הפילהרמונית, וכן מופעי הקיץ המתקיימים ברחבי העיר, מעידים כי הקהל כאן צמא לתרבות. הזמרים של הסדנה אולי אינם מוכרים כמו זמרי "כוכב נולד", אבל הם זוהרים לא פחות וראויים לחשיפה מרבית.
חוויה בימתית באפס אמצעים
מעבר לכך יש בסדנה הבינלאומית מנהג חשוב להעלות, במסגרת הפקות האופרה השלמות, יצירות חדשות של מלחינים לא מוכרים וגם יצירות לא מוכרות של מלחינים ידועים. היצירה החדשה שהועלתה השנה הייתה האופרה "ילדות אבודה" מאת ג`ניס היימר, שעוסקת בחווייתו של נער יהודי בתקופת השואה. היצירה כתובה בהשראת ספרו של הפסיכיאטר ד"ר יהודה ניר שבו הוא מתאר את בפרוט מדהים את מה שעבר ואת מה שראה. בנוסף על הספר השתמשה כותבת הליברית מרי עזראל בשיחות שניר ניהל עם ידידו ד"ר גוטפריד ואגנר, נינו של ריכרד ואגנר. שיחות אלה משמשות באופרה מסגרת לסיפורו של ניר. בהן, כמו גם במציאות, גוטפריד ואגנר מייצג את הדור הגרמני שבחר להתעמת עם העבר האנטישמי והנאצי של גרמניה ושל משפחתו. לא מפתיע ודאי לגלות, כפי שאמר לי, שהעדיף להיות כאן ולהיות נוכח בבכורה העולמית של "ילדות אבודה" ולא בביירוית, שם נפתח בשבוע שעבר הפסטיבל השנתי, כולל השערוריות האמנותיות והאישיות סביב השאלה מי ינהל אותו.
את האופרה ביים היטב גד קנטי בעזרת עיצוב מצוין של הבמה והתלבושות שעיצבה אראל דר. סטיבן אוזגוד ניצח בביטחון רב על המוזיקה המורכבת שניגן הפסנתרן דן סונדרס, ומעניין יהיה לשמוע אותה בתזמורה המלא. את תפקיד יהודה המבוגר שר בקול בהיר ולוהט גיא מנהיים ולצדו דן קליין ששר את תפקיד ידידו הגרמני, אכול הסקרנות והאשמה. מורן אבולוף שרה מצוין את תפקיד יהודה הילד, קירה סלובאצ`ק הייתה מצוינת כאחותו, ועדו בן-גל הצעיר היה נוגע ללב בתפקיד אהובה הגרמני המציל את שניהם ואת אמם לאחר שהאב הופרד מהם, ונרצח.
היצירה האחרת שהסדנה חשפה הפעם היא "הגמד" של המלחין האוסטרי אלכסנדר זמלינסקי, המבוססת על הסיפור "יום הולדתה של האינפנטה" מאת אוסקר וויילד. ההפקה שהועלתה ביום חמישי הכתה רבים בהלם, אמנותי ורגשי. פול נדלר ניצח על הזמרים ועל הפסנתרנית קארי-אן מת`סון שניגנה כך שהיה אפשר לנחש איך המוזיקה מצלצלת עם תזמורת, ומי שמכיר את היצירה יודע שמדובר בתזמור עשיר ומרתק. אראל דר עיצבה גם כאן את הבמה ואת התלבושות, ובמידה רבה היא בנתה חוויה בימתית בפני עצמה, כמעט באפס אמצעים. דייויד דריזין ביים את היצירה בשאר רוח כשהוא מדגיש היטב את הפער בין חצר המלכות הנהנתנית לבין הסבל האנושי, שאותו מייצג גמד שהשולטן הטורקי שלח כמתנת יום הולדת לנסיכה.
עיקרה של העלילה הוא בגילוי המזעזע שהגמד עובר כשהוא נאלץ להביט, לראשונה בחייו, במראה. או אז הוא רואה את כיעורו הנורא, מפענח את זרותו בחברה האנושית ומבין כי כל מה שחשב על יחסם של האנשים אליו היה רק אשליה. מחצית השעה המסיימת היא למעשה מונולוג קשה ודרמטי מאוד, והזמר הצעיר תומס וואזל עמד בו היטב, בזכות משחקו רב ההבעה וזמרתו המעודנת. לצדו בלטה מאוד ז`ולי דאוט כבת לווייתה של הנסיכה, שמסרבת להציב את המראה מול פני הגמד, וכן אנסטסיה קלוואן שהייתה נסיכה קלילה ואכזרית במיוחד.
אני מקווה כי באופרה הישראלית יבינו כי מדובר ביצירה שחשוב וראוי להעלותה בהפקה מקצועית מלאה, וכי ההפקה של הסדנה יכולה לשמש לה כבסיס.
והאיחול האחרון שלי, לכם ולעצמי – להתראות בשנה הבאה, בסדנה הבינלאומית העשרים ושתיים..
05/08/2007
:תאריך יצירה
|