סיפור אנושי מרגש מוגש במשחק משובח של חמישה שחקנים בוגרי בית צבי
מועקות ומכות
מחזהו של ג`ונתן הארווי הפך מהר מאוד ללהיט, וכמוהו גם הסרט המקסים שנעשה על פיו. במרכז העלילה - סיפורם של ג`יימי וסטיבן, שני נערים שכנים הנקלעים לסיפור של אהבה ראשונה, מתמודדים עם ההכרה שהם הומוסקסואלים ומשלימים עמה.
שניהם גדלים במשפחות מצוקה – וללא אחד מהוריהם. אמו של ג`יימי, סנדרה, עובדת בבר ומחפשת קשר רגשי עם גבר. היא אם נוקשה לכאורה, אך רגישה מאוד לבנה ולמועקותיו, ולהיותו חריג בחברת תלמידי כיתתו. אביו של סטיב הוא אלכוהוליסט אלים. בדירה סמוכה גדלה ליה, צעירה חריגה שנזרקה מבית הספר, והיא "חיה" את סיפורה של מאמא קאס הגדולה,הכוכבת של "המאמאס והפאפאס" האגדית. לתמונה נכנס גם טוני, צעיר המאוהב באמו של ג`יימי ודמותו היא בעלת חום אנושי מיוחד ונדיר בחברה הזאת המסתופפת ברחבה שבין שלוש הדירות.
את המחזה, המועלה עתה לראשונה מזה 12 שנים במסגרת "הבמה השלישית" – תיאטרון הבוגרים של בית צבי, ביימה היטב איה שבא, ברגישות , במיוחד בתחום המשחק. היא הפיקה מחמשת השחקנים רגעים של אור ושל כאב, מבלי לגלוש עמם לעבר המלודרמה המעיקה.
עידו רוזנברג, שכבר מככב בהבימה, בקאמרי ובבית ליסין, וגלעד שמואלי המתחיל לפתח את הקריירה שלו כשחקן-זמר, מצוינים כג`יימי וסטיב אף כי כבר אינם "נראים" בני 15. הם מתגברים על הפער במשחק עדין, ללא התיילדות, ומגיעים לשיאי המשחק ברגעים שבהם כאב ההתבגרות מאלץ אותם להתמודד בגלוי עם האמת שלהם. רוזנברג מיטיב לעצב את תהליך התודעה של היותו אחר, ושמואלי בונה בהדרגה נכונה את ההיענות של סטיב לכוח המשיכה של ג`יימי.
דנה דוניץ בתפקיד ליה השכנה גונבת מהם את ההצגה במשחק אנרגטי מאוד של הנערה המכורה עולמה המסוכסך, ובעיקר בתמונת השיא שבה היא משחקת תחת השפעת סמים את דמותה של מאמא קאס הנערצת. את תפקידה הקשה של סנדרה, אמו של ג`יימי, משחקת בתנופה שאין לה כמעט מעצור אבישג חייק. היא נשית והיא גברית, היא יעילה והיא מתפרקדת, היא מלטפת ומקפידה – בדרך כלל בשטף טקסטואלי בוטה. אלי נעים מלא חן וקסם בתפקיד טוני, והוא מצליח במיוחד לבטא את היותו בעל לב רחב וטוב, אחר מהמקובל בחברה שבה המועקות והמכות הולכות יד ביד.
המחזה נשמע עדכני מאוד, מבלי לאבד את התחושה הראשונית שלו, בתרגומה הקולח מאוד של טלי יצחקי. אבי שכוי עיצב תפאורה יעילה מאוד, ואורי מורג נתן לה את התאורה המתאימה. לודמילה קוטוקובסקי עיצבה תלבושות טובות.
הצגה אינטימית של סיפור על אנשים המחפשים חום האנושי ומגע אנושי רך.
09/08/2007
:תאריך יצירה
|