פסטיבלים - "אל נקמות"- רבנים, סרסורים וזונות

הפקת "אל נקמות" בסטודיו יורם לוינשטיין גואלת משכחה מחזה נדיר ורב עוצמה של שלום אש

עולם תחתון מול עולם עליון

שלום אש היה מבכירי המחזאים והסופרים היהודיים במחצית הראשונה של המאה העשרים, וכמה ממחזותיו הועלו בארץ, למעט מחזהו הראשון "אל נקמות", שהשנה מלאו לו 100. מחזה זה היה נועז מדי לטעמם של עמיתיו, ואפילו עורר את זעם השלטון בניו יורק כאשר הוצג בברודוויי באמצע שנות העשרים, בגלל תמונות אירוטיות, שהיום כבר אינן מעוררות תדהמה, אך באותם ימים, ובמיוחד בכל מה שנוגע ליהדות, היו בגדר סטייה מוסרית מובהקת.

המחזה שנכתב במקורו באידיש מועלה עתה בסטודיו של יורם לוינשטיין, במלאות 50 למותו של שלום אש. המחזה המקורי הועלה לראשונה לפני כעשור בתיאטרון באר שבע . המחזה המוצג כאן הוא עיבוד שעשה המחזאי היהודי-אמריקאי סטיבן פייפ, ובתרגום עברי מעולה שהכין אלי ביז`אווי לגרסה הזאת (למחזה גם יש עיבוד למחזמר "הכלה ובית הזונות" שהועלה בלוס אנג`לס לפני שש שנים, עם מילים ולחנים של חנה לוי, יוצאת להקת פיקוד צפון).

עלילת המחזה פרובוקטיבית, לפחות במונחים של האורתודוקסיה היהודית המסורתית, באשר היא מעמתת את העולם התחתון, של סרסורים וזונות, עם העולם ה"עליון" של הדת, מצוותיה וחומרתה. הדמות המרכזית היא של יענק`ל, נובו-ריש בעיירה יהודית בפולין, שבמרתף ביתו מנהל בית זונות יהודיות ואחרות, והוא עצמו נשוי לשורה, זונה בדימוס. מבלי שיחזור בתשובה בעצמו, ויטהר את עצמו מעיסוקו, יענק`ל מנסה להשיג את הגאולה והמחילה באמצעות בתו האהובה, רבקל`ה, שעליה הוא שומר בקפדנות נוקשה. הוא מבקש להשיאה לתלמיד ישיבה, ולשם כך הוא רוכש ספר תורה ומשדל את הרב לתת לו את ברכתו. אבל כשם שיענק`ל ממשיך לחטוא במרתפו, כך גם רבקל`ה שלו איננה טהורה כפי שהוא מאמין, ויש לה מערכת יחסי-אהבה עם אחת מהזונות שלו. התשוקות, החטאים, היצרים האפלים ומערכות היחסים הסבוכות בין הדמויות מביאות את המחזה אל שיאיו הדרמטיים.

חיוך סלחני

לילך סגל ביימה את ההצגה ברגישות מיוחדת כשהיא נמנעת מלגלוש לעיצובים קריקטוריים של העולם היהודי האורתודוכסי – אך מבלי להסתיר את החיוך הסלחני ששלום אש מאמץ כלפי הרבנים או כלפי החוטאים (המיוצגים היטב על ידי אסף שיינברגר, כשהוא נתפס על חם בבית הזונות). יתר על כן, סגל מדגישה היטב את המרקם האנושי ששלום אש ארג מדמויות העולם "התחתון", ובמיוחד את הצורך של כל אחת ואחד מהם לזכות בחום, באהבה ובחמלה של הזולת, כדרך לזכות באותה מידה של חסד מבורא עולם.

סגל מצליחה במיוחד בעיצוב משחקם של תלמידי הסטודיו שזו אחת מהצגות הגמר שלהם. כך למשל חן וודה, בתפקיד אפיזודי כמעט ללא מילים, יוצר דמות מרשימה של הרב שאת לבו צריך לרכך. מבטיו, הבעות פניו הרכות, תנועתו השקטה יוצרות דרמה אמיתית. לעומתו שראל פיטרמן בתפקיד הרב השני, המאכער, מעוצב היטב כסוחר אנרגטי רב תושייה, שמבין כי מעבר לגמילות חסדים של יענק`ל יש גם נשמה תועה שצריך לדאוג לעניינה.

כאילו בהקבלה לגאולה שיענק`ל מחפש, כך גם הגאולה שמחפשת לעצמה הזונה הינדל, במשחק נרגש מאוד של הילה בן-גרא. היא רוצה לזכות בטבעת הנישואין מהסרסור שלוימה, שדודי סיני מצליח לעצב היטב כסחטן ורמאי אלים, שברגע של מבחן הוא חושף נשמה ולב רחמן. את הרגע הזה סיני יוצר מצוין, גם ללא הנמקה טקסטואלית. יפית שלו מגלמת בקווים ברורים את שורה, הזונה לשעבר, שיודעת מתי עליה להסיר את הכפפות המהוגנות כדי להציל את שרידי הכבוד המדומה שבעלה רכש בדי עמל.

נטע שורר חושנית מאוד בתפקיד מנקה, הזונה האוהבת של רבקל`ה, נועה להב עליזה ושובבה כראוי כתפקיד הזונה רייזל, ואנה זליקובסקי מרתקת וקורעת לב בתפקיד הזונה באשה.

יעל טל מרגשת מאוד בתפקיד רבקל`ה. היא מרטיטה במורא הגדול שלה מאביה, שיש בו יותר מיראת כבוד פחד מפני ידו הקשה, היא רכה ומתמסרת באהבתה למנקה, והיא מסעירה בהיחשפותה, ובהטחת האמת שלה לעבר אביה. ואת התפקיד הקשה הזה של האב, האוהב והאלים, החוטא והמבקש גאולה, מעצב יובל ינאי באנרגיה שוצפת – שיש בה גם מרכיבים של חן ותום, ובמערכה השנייה הוא מצליח לבטא את הייאוש, האכזבה ובעיקר את התודעה שחטאיו כבדים מכדי לזכות במחילת עוונות, והוא מקבל עליו בכאבו האמיתי את גזר הדין הנורא של אל נקמות.

לרשות הבמאית עמד הפעם צוות מעצבים אמנים שיצרו להצגה הזאת תפאורה, תאורה, תלבושות ומוזיקה שתאמו היטב את השכבות של המחזה והבימוי. ניב מנור בנה תפאורה שיש בה דירת פאר, בית זונות, דרגשי שינה, וחצר, ואורי מורג נתן לכל אחת מזירות המשחק האלה את התאורה המדויקת – בפני עצמה וביחס מצוין למתרחש באחרות, ואף יצר למבנה כולו מסגרת אור מפתיעה. אינגה ברכה עיצבה תלבושות שכל אחת מהן ראויה לשבחים, וביחד הן יוצרות עולם של ניגודים צבעוני. יובל מסנר עיטר במוזיקה שהיה בה דיוק מושלם של אווירה, ושל מצבים רגשיים. עמית זמיר עיצב תנועה טובה ונקייה.

לסיכום – "אל נקמות" בסטודיו של יורם לוינשטיין היא הצגה מרגשת הגואלת משכחה מחזה יהודי פרובוקטיבי בן מאה ובן זמננו.