אחת המעלות של בתי הספר למשחק היא שליפתם מגניזה של מחזות קלאסיים. לפעמים עולה השאלה אם אמנם נכון לעשות זאת
הצגה קולחת וצעקנית
הנה לכם עלילה עסיסית בת זמננו למחזה: נשיא של חברה מחליט להינשא ולשם כך עליו לסלק מחצרו את פילגשו ולכן הוא מתכנן לשדך אותה לבנו של יו"ר החברה האכזר. אלא שהבן אוהב צעירה מהמעמד הבורגני, בתו של מוזיקאי שיודע ומבין כי פער המעמדות בלתי ניתן לגישור והוא מעדיף שהיא תינשא למנכ"ל שעלה לגדולה יש מאין. זה אכן מאוהב בצעירה, וכאשר היא מבהירה לו כי לא בא בחשבון שיינשאו, וכי היא מעדיפה את אהובה הצעיר, הוא מחליט לנקום. גם לי לא תהיי, גם לא לאהובך, הוא נשבע. מכאן מתקדם תכך חדש בצעדים נרגשים ונרעשים – כולל איומים וסחיטות בין כל מי שניתן לסחיטה ולאיומים, וזה כולל כמעט את כולם - עד לסיום הטרגי.
בכוונה כתבתי נשיא, יו"ר ומנכ"ל, ולא נסיך, ראש מועצת השרים שלו ומזכיר המועצה כדי שתחשבו שמדובר בטלנובלה מצויה בערוצינו הנערצים. ולמען האמת, אם לשפוט על פי המחזה הזה, מחברו יכול היה לספק עלילות מופלאות לטלנובלה מצליחה. שמו של המחבר הוא פרידריך שילר, מענקי הרוח, הפרוזה, השירה והמחזאות של גרמניה. ומשום כך, לא ייפלא ששמחתי על ההזדמנות לצפות במחזה הנחשב ליצירת מופת קלאסית.
את ההזדמנות הזאת סיפקה אחת מהצגות הסיום של מחזור הבוגרים הטריים של בית צבי, בבימויו של מיכאל טפליצקי, ובתרגום מרנין של שמעון זנדבנק (שמישהו החליט לשרבב לתוכו ביטויים כמו "נראה לך?", "יעני", "סטרס" ואני מטיל ספק אם הם נמצאים בתרגום המקורי).
טפליצקי ביים הצגה קולחת מאוד, מעט צעקנית, בעיקר במערכה הראשונה (משום מה אני נתקל בתופעה הזאת דווקא באולם ליאון קטן המידות של בית צבי), עם נגיעות סגנוניות יפות, בעיקר במערכה השנייה, ועיצוב משחק טוב למדי – בעיקר של ליאור חקון ויעל וייס כזוג האוהבים הצעירים, של אביהוד תדהר בתפקיד מזכיר המועצה רב הקנאה והתככים, ושל רותי אסרסאי בתפקיד ליידי מילפורד, הפילגש שמאוהבת בצעיר הנחשק.
אלא שבסך הכל ההצגה הזאת של טפליצקי מצליחה דווקא לערער על עוצמתו הטרגית של המחזה, ומעמידה אותה במיטבה כמלודרמה פשטנית הרחוקה מאוד מהטרגדיה של רומיאו ויוליה, שמהדהדת איכשהו במחזה. הטעות של טפליצקי מיוצגת לטעמי בדמות משנית, של אציל רכילאי שאותו מגלם אורן כהן כליצן-חצר או כנסיך-דראג.
התוצאה היא שההצגה – עם התפאורה הפרקטית של סלבה מלצב, התלבושות היפות של אירנה שר, עיטור מוזיקלי אנונימי ותאורה עניינית של הדס איילון - מעלה הרהורים על מעמדו של המחזה במדף הקלאסיקה. לפחות עד שאראה אותו בביצוע שיעורר אותי מהאדישות כלפיו.
20/08/2007
:תאריך יצירה
|