החומרים המשפחתיים החזקים של יואב מיכאלי זקוקים ליד מסייעת של דרמטורג שתהדק את התפרים ותיתן למחזה פרספקטיבה אמנותית נכונה
ריבוי שכבות מדממות
הכנות הנרגשת של הרגש האישי והפרטי מאוד וההתלהבות הראשונית של מעשה התיאטרון ניצבות כסוכת-מגן למחזאי-במאי יואב מיכאלי בניסיונו לספר סיפור שריחף כצל על משפחתו. זהו סיפור מיוחד, בעל התרחשויות דרמטיות אנושיות במינונים גבוהים מכדי להכילו במסגרת הצגה ריאליסטית, והוא תובע מיומנות של ניתוק רגשי ומקצועי כדי שיהיה אפשר לספרו כך שהמאזין והצופה יחדרו לעומקו באמצעות כלי האמנות.
הסיפור מתאר מפגש אמיתי או הזוי בחנות בדים בפריז, ב-1955, בין צעיר ישראלי לאביו שנעלם מהבית בירושלים כמה שנים קודם לכן, עזב את אשתו ושני בניו – שהבכור בהם נהרג במלחמת השחרור – כדי לחיות עם אשתו האחרת, בת לרב ידוע (ואינני יודע אם השימוש בשם "הרצוג" מעיד על זיקה למשפחת הרב הראשי לארץ ישראל יצחק הרצוג) שעמה נקלע לדירת מסתור בתקופת השואה, והמשיך לחיות עמה ועם שתי בנותיהם שנולדו בינתיים. המפגש כולל מרכיבים מציאותיים לכאורה לצד מרכיבים של הזייה והתבוננות, ואפילו דמות לא מוסברת באמת של קצין גסטפו, פילוסוף לעת מצוא, המדבר על האחריות שאדם חייב לקבל על מעשיו.
אין הרבה מחזאים מנוסים שחשפו או אף ניסו לתאר פצע פתוח שלהם ושל משפחתם ששכבותיו המדממות כוללות את השואה והגסטפו, את מלחמת העצמאות והשכול, את האהבה והבגידה, את ההורות ואת ההתחמקות ממנה ועוד מרכיבים שהביטוי "ביגמיסט" ונסיבותיו מייצגים אותם. יואב מיכאלי נכנס למעין "פרדס" אישי, ואף כי יצא ממנו והוא מוכן להמשיך את חייו הלאה "שלם יותר ומבין יותר" הוא עדיין חייב לעבור כברת דרך כדי שהמסע האישי הזה שלו יוכל למצוא את ביטוי האמנותי השלם. בשלב הזה "ביגמיסט" הוא מחזה המצפה ליד מסייעת של דרמטורג שיצרף את הפיסות, יהדק את התפרים וייתן לדברים את הפרספקטיבה האמנותית הנכונה.
לזכותו של מיכאלי ייאמר כי אמונתו בתיאטרון הביאה אותו ליזום הקמתה של קבוצת תיאטרון משלו, כדרך שפעם היה נהוג במקומות רבים בעולם (ועד היום, מעת לעת, עושים זאת בחו"ל שחקנים או במאים בעלי ניסיון ומוניטין), וכי העמיד הצגה מורכבת – עם תפאורת מסכים נעים של אבי שכוי שהוא משתמש בהם יתר על המידה, תלבושות שעיצב עוזי עמרני, תאורה טובה של שקד וקס ומוזיקה מקורית של ברק אלנקווה ושל שאול בסר שמעמיסות עוד מנה של רגש על הסיפור כולו.
צהלה מיכאלי מצליחה לעצב יפה את דמות בת רב ואף לרגש בבחירה שלה למצות את נשיותה ולא לצפות למענה של הקב"ה על תהיותיה נוכח המתרחש תחת מגפי הנאצים. רז ליסיצקי טוב כבן הבכור המת שרוח הנקמה שלו דוחקת באחיו הצעיר להרוג את האב הבוגד. את הדמות הזאת משחק בפסיביות מוגזמת תומר כהן, ואת דמות האב – הבעייתית ביותר בכתיבתו של מיכאלי – משחק בכנות אריק יליזדוב. אופיר וייל בולט במיוחד בעיצוב מדוקדק מאוד של קצין הגסטפו.