דיאלוג עם המוות בקרקס אווירי 

פסטיבל עכו ה-28 לתיאטרון ישראלי אחר, אחד מאבות המזון של שוחרי תיאטרון מרתק ומאתגר, יתקיים כרגיל בחול המועד סוכות. לבאי הפסטיבל יוצעו 430 הופעות של 66 מופעים ואירועים שונים ומגוונים בתחומי הבמה והאמנות שעל דגלם חרוטים רב תחומיות ותעוזה האמנותית. במסגרת הפסטיבל יתחרו תשע הצגות בבכורה ויתקיימו בו הפקות ואירועים מיוחדים, תיאטרוני רחוב ואירועי חוצות המאפיינים אותו לאורך השנים, ביניהן הפקות אורחות מהארץ ומחו"ל, שיתרמו לאופי הניסיוני של הפסטיבל גם לטיילים בחוצות העיר העתיקה.
 
הרבה יוצרים צעירים מתחומי אמנות שונים מופיעים השנה בפסטיבל. אחת ההופעות המסקרנות במסגרת התחרותית היא "טרנקילה" מאת ובבימוי אביטל דבורי. המופע משלב סיפור אמיתי בהשראת עבודתה של דבורי כליצנית רפואית בבית החולים העמק, פעילות שבה משתתף גם הצוות שיצר עימה את המופע. "כתבתי את ההצגה בהשראת סיפור של אחד המטופלים", היא משתפת, "ומשולב בה קרקס אווירי, ליצנות ותיאטרון בובות למבוגרים". בין השותפים לפרויקט ניתן למצוא את קרקס ריאקשן הממוקם בפארק יקום, קרקס אווירי מודרני, שמשתתפיו הם בני אנוש בלבד, שמשלב בין מחול לאקרובטיקה ולדברי דבורי: "הסיפור האנושי של ההצגה משתלב היטב בתוך האלמנטים האוויריים. זה סיפור על נערה במצב חיים קריטי שבמהלכו אנחנו עוברים איתה את הטלטלות שלה בדיאלוג עם המוות ועם ארכיטיפים שמלווים אותנו בחיים".
 
את החזרות קיימה בפארק יקום. הרעיון הוויזואלי קרם עור וגידים בעיצוב התפאורה של אלית ובר, שלי טירקל (שעבדה רבות עם קליפה) עיצבה את התלבושות והמוזיקה נרקמה במרכז לידור יחד עם הילית רוזנשטטין שמנגנת על קלידים במהלך המופע. עבור דבורי זהו הפרויקט הגדול הראשון שהיא מביימת והפעם היא אינה מופיעה. כשאני שואלת אותה מה הקשר בין קרקס אווירי לבין השם טרנקילה (תירגעי בספרדית) היא משיבה: "צריך לבוא לראות בשביל להבין".
 
טקס בית ספרי אחר
 
קבוצת "תנועה ציבורית" של דנה יהלומי ועומר קריגר גויסה לשורות הפסטיבל והפעם יעלו את "גם כך!" המשך ישיר לפעולה המצוינת והמוצהרת שלהם (התנועה עושה גם פעולות בעלות אופי מחתרתי יותר)  "טקס" בפסטיבל אינטימדאנס בתמונע. הפעם הם גייסו את רחבת הטקסים של בית הספר היסודי-ערבי-ממלכתי אל-עמל בעכו וימקמו בחצר את פעולתם.
 
"אנחנו עשרה אנשים", מספר קריגר, "חלקם השתתפו בטקס וחלקם חדשים שהשתלבו היטב בתנועה. גם הפעם יש מכונית.  `וגם כך` בעצם מבוססת על `טקס`. זו מין הרחבה, גרסה יותר מפוארת וארוכה של המופע".
 
למי שלא ראה את הפעולה הקודמת צפויה הפתעה עד כמה נוגעת העבודה בלב ליבו של האתוס הציוני ושברו תוך התעסקות חודרנית בסמלי ילדותינו באמצעות שפת הטקסים ומסדרי הבוקר הבית ספריים שחלקנו חווינו בילדותינו. עוד לדברי קריגר: "אנחנו מכינים כתובת אש ומארחים להקת מתופפים משבט הצופים אל-מנארה מעכו. לבית הספר יש תזמורת לכת מדהימה והם הסכימו לשתף פעולה. מאוד מעניין אותנו לשתף פעולה עם תנועות נוער בעכו, גם הנוער העובד והלומד ייקח חלק וגם מקהלת אל-עמל. זה מאוד מרגש אותנו לראות איך הם עובדים. בסך הכל יהיו כ- 50 משתתפים, זה יהיה טקס מאוד מרשים שייחקק בלבבות", הוא מצהיר.
 
על חוויית העבודה בעכו קריגר מרחיב: "מקבלים אותנו מאוד יפה, יש עניין במה שאנחנו עושים. אנשים עדיין מופתעים מזה שאנחנו עובדים הרבה עם גילויי אלימות במובנים כוריאוגרפים", ומוסיף מחוויותיו: "היום ביקרתי בתא של זאב ז`בוטינסקי בכלא המחתרות שצופה אל רחבת אל-עמל. יש שם בריזה נהדרת מהים ונקודת מבט טובה. אנחנו מקווים להיפגש עם עוד תנועות ציבוריות ועם אסירי המחתרות".
 
אמנות הזמן
 
ניסיון מעניין נוסף לבדיקת הזהות הישראלית נעשה בעבודתה של ענבל פיכמן "אני יפנית?" במקרה זה גרסה מקוצרת למופע ייחודי שבכורתו התקיימה בפסטיבל אביב של תיאטרון הסימטה. ההצגה הותאמה למופע חוץ על במת המחול בחפיר הצפוני שנבנתה במיוחד לאירועי המחול בחוצות הפסטיבל. פיכמן, שחזרה לאחרונה מהופעות בפינלנד ובצרפת, המציאה שפת מחול חדשה הנקראת "בוטומימה" - שילוב של בוטו– מחול מודרני יפני ומימה- מיסודות הפנטומימה, אותן למדה ביפן, אפריקה, ארצות הברית וצרפת.
 
"ההצגה נוצרה כשגרתי בצרפת בניסיון לדבר לקהל אירופאי וכזה שאינו גר בארץ, לשתף ולחשוף את הקשיים בחיים ובזהות הישראלית היהודית, בניסיון לברוח מהישראליות ולמצוא זהות אחרת, לפחות בפנטזיה", מספרת פיכמן, "בארץ ההצגה מקבלת זווית ראיה אחרת, כמו להסתכל במראה. מה שמאוד משמח אותי בהצגה הזו הוא מה שנקרא בצרפתית `אמנות הזמן` -  מופע שמשתנה עם הזמן והתקופה שבה הוא מוצג". לבקשתי להסבר היא מוסיפה: "כשהופעתי לפני מלחמת לבנון השנייה, אנשים ראו את ההצגה כמו סוג של נבואה, דאגה למצב, אחרי המלחמה זה נתפס כמו איזשהו זיכרון, בעכו אני אגיע עד מקום מסוים חדש וגם לזה יש סיבה, כי אנחנו נמצאים במציאות שהיא לא שחור ולבן, אלא מציאות פתוחה".
 
לופ לנפוליאון
 
"בין לובלין לעכו" היא יצירה מוזיקלית של חברי קבוצת תדר- היוצרים דוד עובדיה וגל תושיה ששיתפו בעבר פעולה עם הרקדנית תמר בורר במופע המחול "האדו". תושיה מגדיר את העבודה כעבודה חווייתית. "זו עבודת סאונד שמנסה להתחקות אחר המצור שהנהיג נפוליאון ביפו ב-1799 בשילוב עם דמןיות מספרו של מרטין בובר -`גוג ומגוג`. הדמויות שאכלסו את הספר ראו בנפוליאון את מי שבמלחמותיו יביא את המשיח. העבודה מנסה לבדוק את ההשפעות של כוונות ותפילות על עולם החומר, איך הם השפיעו על דרכו של נפוליאון".
 
מיצב הסאונד ינוגן באופן מתמשך בין השעות 10 בבוקר ל-10 בלילה, באולם העמודים שבמתחם כלא המחתרות, כחלק ממסלול נפוליאון שיערך השנה במסגרת הפסטיבל. "העבודה היא מן שילוב של ציטוטים תפילות ומוזיקה, כשאת כל עולם הצלילים והקולות הזה תחבר מוזיקת דרונים – צליל נמוך ארוך ומתמשך, שיוצר הרמוניות ומוזיקה משתנה על פי המיקום בחלל", מסביר תושיה, "העבודה בלופ רנדומלי, כששכבות הסאונד יתחברו כל פעם בצורה אחרת". 

פסטיבל עכו יתקיים בין התאריכים 30 בספטמבר- 3 באוקטובר 2007. הפצה ראשית : קופת כרטיסים חיפה   www.8662244.co.il , קופות הפסטיבל -  8686600 - 04.