תיאטרון יידישפיל מחזיר לבמה ולנאמניו את אחד המחזות הטובים והמרגשים של התיאטרון היהודי שהתפתח בארה"ב במאה שעברה
אלה שיש להם ואלה שאין להם
מחזהו של אוסיפ דימוב, שהיה התסריטאי של "נגן הג`אז`" עם אל ג`ולסון – הסרט המדבר הראשון – יכול לשמש מראה עצובה לתחלואי הון רבים בחברה בת ימינו, בעולם בכלל וכאן בישראל במיוחד. במפתיע, הוא גם יכול להיות משל למחיר האהבה הרבה הנדרשת מפעילי המאבק על שמירת השפה והתרבות היהודית בחברה הישראלית. המחיר הזה, כשמדובר בתיאטרון, קובע לא מעט את האיכות ומחייב פשרות שבתיאטרון אחר לא היו מתקבלות.
אבל לזכותו של היידישפיל והעומד בראשו, שמואל עצמון, עומדת ההכרה בחיוניות השמירה על נכסי התרבות היהודית. למען האמת, יש להצגות היידישפיל קהל מגוון מאוד, ולא כל אחד שם דובר אידיש מלידה, או מסביבה אידית. משום כך לכל הצגה נוספים תרגום סימולטני לעברית, וגם תרגומי כתוביות לעברית ולרוסית.
מעבר לשמירת השפה עומדת בפני היידישפיל המשימה להעלות מגניזתם מחזות שקיימו את הבימה האידית במזרח אירופה ואחר כך – מתחילת המאה העשרים – בניו יורק ובערים אחרות בארה"ב, בקנדה ובדרום אמריקה. אחד מאלה הוא "יאשקע מוזיקאנט" של דימוב, שהיידישפיל כבר העלה מחזה אחר שלו -"החזן מווילנה", שנכתב על פי אותו תסריט היסטורי ל"נגן הג`אז".
עלילת המחזה הדרמטית – שיש בה שפע של הומור יהודי אופייני לרגעי צער ושמחה - מספרת על יאשקע, כנר בלהקת כלייזמר, שאוהב עד כלות הנשמה את שיינה, יתומה המועסקת במשק ביתה של קרובת משפחה, האלמנה מאדאם לוריא. אלא ששיינה מאוהבת בבנה של הגבירה, ואף טוענת להבטחות אהבה שלו. כבר בתחילת המחזה מתברר כי הבחור השקוע בחובות של קלפן כפייתי נשלח לקייב למצוא כלה עם ממון. שיינה מחליטה לכתוב אליו מכתב בניסיון להציל את הקשר ביניהם. היא מסתייעת ביאשקע שמציב בפניה את אהבתו שלו כמראה הפוכה. הוא אף מבטיח לה כי אם יזכה בפרס הגדול בלוטו – 160 אלף רובל – הזכייה כולה תהיה שלה. אלא שכל מה שמתפתח בהמשך, בחזקת הפוך על הפוך, מוליך לסיום מפתיע כשמדובר בסיפור אהבה. "שנינו אוהבים את מי שלא אוהב אותנו, אומרת שיינה ליאשקע באחד מרגעי השיא של הדרמה האנושית החכמה, שהיא גם מצחיקה וגם נוגעת ללב במידה הנכונה.
אלא שלא מדובר במלודרמה או בטלנובלה, אף כי העלילה כפשוטה מרמזת לכיוון כזה. כי דימוב דווקא הלך לכיוון של התבוננות אל תפקידו של ההון בחייהם של בני אדם – אלה שיש להם ואלה שאין להם, ואלה שמחפשים אותו בעמל או במעשי ניסים.
בלי שטיקים
אינני יודע מי אוהב יותר את הדמויות של המחזה, המחזאי דימוב או הבמאי יצחק שאולי שהצליח להעמיד הצגה טובה מאוד, מדודה היטב בביטוי העממיות של הדיאלוג ובה בעת בעיצוב מיוחד של כל דמות ודמות המאכלסת את הסיפור. שאולי יודע להפיק מהשחקנים את המינון המדויק של שנינות מבלי שזו תהפוך לשטיקים שנועדו להצחיק בכל מחיר. הדוגמה הטובה ביותר היא זו של השחקנית הוותיקה אנבלה בתפקיד מוכרת העופות שמעורבת בעלילה כמו השועל השומר על הלול. כמעט כל משפט שלה טבול בהומור מושחז, והיא דווקא משגרת אותו כלאחר יד, בטבעיות נטולת פזילה החוצה. כמוה גם ישראל טרייסטמן, המתווך שמנסה למכור חלקות קבר פנויות בבית הקברות, ודורי אנגל כמנקה הארובות הקליל והנלהב – שגם הוא קצת מאוהב בשיינה.
את משולש האהבה מעצבים יפה אירמה סטפנוב שמחזיקה את כל הדרמה על כתפיה בתפקיד שיינה, גרא סנדלר הנוגע ללב בכאב-אהבתו של יאשקע, ואמיתי קידר בתפקיד אהוב לבה הצבוע של שיינה.
מוניקה ורדימון מצוינת בתפקיד מאדאם לוריא, במינון טוב של נובו-רישיות מלאכותית, קמצנות ובעל-בתיות נוקשה. מירי רגנדורפר טובה בתפקיד הבת הצעירה. בתפקידי משנה נוספים משחקים היטב אנדריי קשקר, כאביו של יאשקע, אורי קובלסקי כאופה בעל הבשורה הדרמטית ביותר בהצגה, וכן רונית אשרי וניב שפיר כעניי העיר.
תרומה מיוחדת להצגה העניק המנהל המוזיקלי שי בן יעקב, במוזיקה מקורית שלו ובעיבודים מצוינים לקבוצת הכלייזמר המשמיעה נעימות יהודיות משכבר. גלעד קמחי עיצב תנועה יפה בשיאי השמחה. פרידה קלפהולץ-אברהמי עיצבה תלבושות מצוינות, ולצערי הרב אינני יכול לומר זאת על מכלול התפאורה שעיצבו היא ומישה צ`רניאבסקי. מצד אחד היה בה ריאליזם מצוין של מטבח רחב ידיים עם חלון גדול הנשקף אל גגות העיר בנוסח שאגאל, ולעומת זאת קירות מצוירים מכוערים להפליא.
25/09/2007
:תאריך יצירה
|