יצירה שהתיישנה

פסטיבל המחול החדש "תל-אביב דאנס" נוצר במטרה להביא ארצה חתך נרחב של תמונת המחול בעולם, בעיקר באירופה. את הכוריאוגרפיה לשתי היצירות שכלל ערב המחול של להקת המחול הפורטוגזית העכשווית יצר ואשקו וילנקמפ, מבכירי הכוריאוגרפים של פורטוגל, מייסד הלהקה ומנהלה עד לפני שבוע.

הכוריאוגרפיה של "רקויאם" נוצרה בצמידות מוחלטת לסינפוניה "דה רקויאם" מאת בריטן והיא מאופיינת בתנועה קולחת של ריצות והנפות, של שניים או שלושה רקדנים, או של הקבוצה כולה, המונה שבעה רקדנים וחמש רקדניות.

אופייה הקלאסי-מודרני של היצירה הזו  היה שכיח על בימות המחול בעולם וגם כאן לפני שלושים שנה בערך,  ואיזכר את מה שיצרה בשעתה מרתה גראהם. המחול, שנוצר לפני עשר שנים, מנסה לתאר את כאבה של החברה האנושית "כיום" תוך הצצה אופטימית לעתיד. אבל החזרה שוב ושוב על אותן תנועות ועל אותו רעיון כוריאוגרפי מעייפת, אפילו אם הלהקה עצמה נראית רעננה וכמה מרקדניה, ובמיוחד גוסטבו איליוירה, פטריסיה הנריקש ופאביו פיניירו מפגינים איכות בולטת.

אלה ממשיכים לבלוט גם  ביצירה השנייה של הערב, "חלומות הציפור השביעית" שהייתה יוצאת נשכרת אם הייתה מועלית  לבדה או בצירוף יצירה אחרת במקום ה"רקויאם" שהתיישן. הפעם כבר מדובר ביצירה השואבת את הרעיון המרכזי שלה מפואמה פרסית מימי הביניים "כינוס הציפורים" מאת פאריד אוד-דין אטאר, והכוריאוגרף אף יצר לה פסקול מוזיקלי מרתק שמביא ציטוטים מיצירות של מאהלר, באך, קודאיי, בריו ואחרים וקטעים מתוך הפואמה.

התנועה ביצירה הזאת, שנהנית בחלקה מצבעוניות של תלבושות ומשימוש בכיסאות ושולחן גדול, כבר מתקדמת יותר, אלא שרעיונות תנועה יפים ומבטיחים נותרים ללא פיתוח כוריאוגרפי מהותי ונמהלים מהר באותו סגנון תנועה מוכר שכבר הוצג בהרחבה ב"רקויאם".

חרף ההסתייגויות מדובר במופע קומוניקטיבי והקהל שהגיע קיבל בתשואות חמות את הלהקה תשוב ותעלה את תכניתה במרכז המחול סוזן דלל היום אחר הצהריים ומחר בערב.