מועדון חברתי נשי

"מגנוליות מפלדה" הוא המחזה הראשון והמצליח ביותר של רוברט הרלינג, שהועלה לפני עשרים שנה באוף-ברודווי. הרלינג כתב את המחזה בעקבות מות אחותו, ובעיני רבים הוא נחשב כמחווה לנשותיה של לואיזיאנה, שבה הוא נולד וגדל.  מיד אחרי הבכורה עברה ההפקה לברודווי, ועד מהרה נקרא הרלינג להכין תסריט שהפך בהוליווד לסרט מצליח עם שש כוכבות – שירלי מקלין, אולימפיה דוקאקיס, סאלי פילד, דולי פרטון, דריל האנה וג`וליה רוברטס שזה היה הסרט האחרון שלה לפני "אישה יפה".
 
העלילה מתרחשת במספרת נשים – בארבע תמונות המייצגות פרק זמן של כשנתיים – ובמרכזה דמותה של שלבי, חולת סכרת, שהתמונה הראשונה מתרחשת בבוקר של יום נישואיה. בהמשך מתרכזת העלילה בהחלטתה של שלבי להרות וללדת חרף הסיכונים הכרוכים בכך.
 
סביב לסיפור הזה מצייר הרלינג באהבה רבה את דמויותיהן של האם, של בעלת הסלון והעובדת החדשה שלה, שעוברת במהלך השנתיים תהליך של "חזרה בתשובה" נוצרית, ושל שתי נשים קשישות, ידידות בעל כורחן. המספרה היא למעשה המועדון החברתי העיקרי שלהן בימי שישי, ושם כל אחת מוצאת אוזן קשבת, מענה לשון מהתל, והרבה חמלה הדדית, ולא רק כאשר הדרמה של שלבי מלכדת אותן. הן המגנוליות, הפרחים המסמלים את נשות הדרום, והן הפלדה בשעת מבחן.
 
יגאל זקס ביים היטב את המחזה המועלה לראשונה בארץ בתיאטרון הספריה ובגרסה עברית מצוינת של רבקה משולח שקולחת בטבעיות בפי שש השחקניות הצעירות, בוגרות בית צבי המגלמות את ששת התפקידים הנשיים. המשימה שעמדה בפני זקס כללה לא רק את עיצוב הדמויות ומערכת היחסים ביניהן, אלא גם את הצורך להתגבר על פער הגילים הגדול בין ארבע שחקניות לארבע הדמויות שהן מגלמות, שתי הנשים הקשישות, או שתי האימהות. לזכותו ייאמר שלא ניסה להזקין אותן – אם כי בכך איבד משהו מהמרקם הנשי והחברתי האופייני לשכבות הגיל השונות כפי שהתפתחו בדרום ארה"ב.
 
ההצגה מועלית בשני צוותים שונים, ואני ראיתי את שקמה הופמן ותמר שטיין שעיצבו את שתי הקשישות בפשטות עניינית, כל אחת בהתאמה לרוח הדמות, את רות אסרסאי שהאנרגיה הטובה שלה כבעלת המספרה כיפרה במידה מסוימת על פער הגילים בינה לבין התפקיד שלה,  הילה ירחי הייתה טובה כעובדת החדשה, ובעיקר בעיצוב החזרה בתשובה שלה. ליז רביניאן הייתה שופעת חיות ואופטימיות כנדרש לעיצוב הנכון של שלבי,  ומורין כתבן הצטיינה במשחק רגשי רב עוצמה שבאמצעותו אף גברה על פער הגילים בינה לבין תפקיד אמה של שלבי.
 
ניב מנור עיצב תפאורה יעילה וטובה של המספרה, ושרית קמינסקי נתנה לה את הגוונים הנאותים של התאורה. אירנה שר עיצבה כעשרים תלבושות שונות ויפות לשש הנשים, כמעט תצוגת אופנה זוטא, מלאני קפלן השלימה היטב בעיצוב השיער והפאות, שושיק שני הדריכה היטב בהגשת הטקסט (וכדאי היה להקטין את העוצמה של הקולות באולם הקטן של הספריה), אורי בוסתן הדריך בתנועה ותמי ברק הוסיפה את המצלול הנכון במוזיקה המקורית שלה.
 
מעלתו הגדולה של "מגנוליות מפלדה" שהוא משתמש בהומור טבעי, חי מאוד ואנושי כדי לספר סיפור דרמטי ונוגע ללב של אימהות.  הישירות שלו, ללא התחכמויות או טריקים, העיסוק הרציני בסוגיות משפחה וחברות, מחפה על חולשותיו הדרמטורגיות, כמו מלל רב שהיה אפשר לקצר לטובת כולם. ששת התפקידים טובים, ומוזר בעיניי שעד כה לא נמצא התיאטרון הרפרטוארי שיעלה אותו כאן.