התכנית כוללת שבע יצירות חדשות של יוצרים שזו להם הפעם הראשונה שהם מעלים עבודה במסגרת זו. השנה הוחלט לעגן את מסורת אירוח הלהקות והאמנים אשר במת "הרמת מסך" היוותה עבורם חממה ובית ליצירה עד לצאתם לעבודה במסגרת להקת מחול ממוסדת וכך: את אירועי השנה הנוכחית תפתח להקת "ורטיגו" שהחלה דרכה ב"הרמת מסך" במופע "ורטיגו והיהלומים".
 
מיקי גורביץ` ממשיך זו השנה השנייה לכהן כמנהל האמנותי של פרויקט "הרמת מסך" שנולד ביוזמת ובמימון משרד המדע, התרבות והספורט – המחלקה למחול, בניהולה של נילי כהן.
 
לדברי גורביץ`, המנהל האמנותי:"רוב העבודות עוסקות באיזו כמיהה לקשר, לאהבה לזולת, וביכולת לממש את זה. ניתן לקבץ את העבודות המוצגות השנה ב`הרמת מסך` תחת שני נושאים חזקים עיקריים: העבודה של מיכל הרמן עוסקת בקושי לאהוב, וכך גם עבודתם של עודד גרף ויוסי ברג, שם הקושי מתבטא במאבק בין הרצון לאהוב, הרצון לחיות, לבין אוטומטיות שמשתלטת על החיים. אצל אודליה קופרברג, וגם אצל אביב אבגי, ישנה כמיהה לקשר, לאהבה, בקונפליקט עם הפחד ממנה. הנושא המרכזי בעבודתה של רונית זיו הוא היכולת לחרוג מעצמך, לצאת מעצמך אל הזולת.
 
"לעומתם הקבוצה השנייה: - הריקוד של הלל קוגן עם הרבה הומור והנושא שלו הוא חירות וחופש. אצל מאיה לוי הנושא הוא `האחר`, הדיכוי החברתי שהוא חווה והיכולת להשתחרר מתחושת הדיכוי, וגם כאן עולה נושא החירות. השינוי המשמעותי משנה שעברה הוא מיעוט העבודות, שנובע מהחמרה בקריטריונים. גם הערבים (`מסכים`) קצרים יותר משנה שעברה מכיוון שהגבלנו את היוצרים באורך העבודות, ומה שהנחה אותנו בקיבוץ העבודות ל`מסכים` הוא הגיוון והדינמיקה ביניהם, מנקודת מבטו של הקהל".
 
פירוט היצירות:
 
מסך 1
 
שלישיה מכאנית בארץ חמה
 
מאת עודד גרף ויוסי ברג. מוזיקה: אוהד פישוף. עבודה לשלושה רקדנים: טלי פרץ לאור, עודד גרף ויוסי ברג.
העבודה מתארת שלושה אנשים, אי שם בבית הכלא של הרגש, הנפגשים יום יום בעבודה. לאט לאט, תוך כדי תנועה הכרתם מתבטלת, רצונותיהם נהיים דומים, נאחזים זה בזה, חיים מתים, כגוף אחד למכונה אנושית פועלת ומבוהלת. מנסים להתפכח ולשוב לאנושיות.
 
ראי
 
כוריאוגרפיה: רונית זיו. מוזיקה: רן בגנו. נקודת המוצא ביצירה "ראי" היא תיאוריית "שלב המראה". היצירה מביאה מספר דמויות: איש הפוך שתלוי על מראה, לקוח בבית קפה ומלצרית. האיש שתלוי על המראה אינו יכול לסור ממנה הוא אמנם מנהל עימה ויכוח, מנסה להביס אותה, אך נשאר עימה. מולו ישנו לקוח, שרואה במלצרית אמא, מאהבת ואחות. ולבסוף, המלצרית  שמעוניינת בטיפ – כל אלו נשקפים בראי ענק, שמוצב על הבמה ולבסוף מוצב אף מולנו, הקהל.

מסך 2
 
אנימוס

כוריאוגרפיה: אביב איבגי . מוזיקה מקורית: אורי דרומר. עבודה לשלושה רקדנים. פעימות לב מתגברות ותנועה אינטנסיבית מלווים מפגש בין שלושה אנשים זרים בחלל זר. הרחק מעיניי הקהל הצלע השלישית הופכת לחומר הנמצא בין שני האנשים הנותרים. במיזוג של תנועה מופשטת עם מחוות יומיומיות נמצאים השלושה בתנועה מתמדת, והתמודדות עם קצוות אמביוולנטיים של אהבה לחיים וייאוש מהם. כוח וכניעה סגירות והתרככות.
 
רעב
 
כוריאוגרפיה: מיכל הרמן. מוזיקה מקורית: רועי ירקוני. עבודה לשלושה רקדנים. להרגיש בכל הדרכים, לחיות הכל מכל הצדדים, להיות אותו דבר בכל האופנים האפשריים בכל הרגעים, ברגע ערטילאי אחד, שופע, שלם ומרוחק.
 
אחרי הבולרו
 
כוריאוגרפיה: הלל קוגן. מוזיקה: עממית מולדבית, מוזיקה בהשראה צוענית ועוד. עבודה לשלוש רקדניות, רקדן וניצב. דמות נטולת ראש, דואט של שתי נשים, סולו של אישה אידיאלית, משחק פיתוי בין גבר לשתי נשים. העבודה  מתארת מצבים רגשיים קיצוניים, מהתרוממות רוח ועד עצב גדול.
 
מסך 3
 
משלוש יוצאת אחת.
 
כוריאוגרפית: אודליה קופרברג. מוזיקה מקורית: אלון אדר. עבודה לחמש רקדנים ורקדניות. מצב של אין בית, אין שייכות. היחס שבין השפה התנועתית של הרוקד והמתנהג. הם שניהם משתמשים בגוף אך אינם מתקשרים באותה שפה פיזית. "אנחנו רוקדים והם מתנהגים". לכן, המפגשים לעתים מנוכרים ואף אלימים, אך יחד עם זאת, מעוררים תקווה למפגש כן.
 
מקלעת השמש
 
כוריאוגרפיה: מאיה לוי. מוזיקה מקורית: מיכאל ברקוביץ`. פרויקט משותף ל"מעבדה" ול"הרמת מסך".
עבודה המתארת ארבעה מבוגרים הנאבקים על הזכות לשוני. מנגנוני הישרדות חברתית פועלים עליהם. הם נעים בין שביעות רצון לשיכרון כוח, בין חרטה, בושה ורגשות אשם. בעולם ללא מוסר ואידיאולוגיה, הם הופכים שווים בעיני המתבונן.