ההפקה העליזה של המחזמר מברודווי נהנית מתרגום מבריק, מבימוי משוכלל וממיכל ינאי שמעניקה לעלילה הקטנה את סיפור הסלבריטאות שלה
הבובות מפעילות את השחקנים
המחזמר הזה נולד באוף-ברודוויי, ועד מהרה תפס מקום מרכזי בברודוויי ושמו הלך לפניו, ואף כבש את הזירה הלונדונית. כמעט כל ישראלי שחוזר משם מספר על הנסים והנפלאות שרקח צמד המחברים האמריקאים, רוברט לופז וג`ף מרקס, שכתבו שם הכל, דיאלוגים, שירים ומוזיקה, אך בעיקר הגו את הרעיון לעשות מחזמר שהוא מחווה לבובות שמלוות אותנו מאז ימי "רחוב ההפתעות", ו"החבובות" וכל אלה שבאו בעקבותיהן. זה כשלעצמו איננו חדש. תיאטרוני בובות היו תמיד. למען האמת גם טענת החדשנות הנוגעת לנוכחותם הצמודה של מפעילי-מדובבי הבובות איננה מדויקת. יש אצלנו הצגות רבות כאלה, לילדים ולמבוגרים, וצריך רק להביט סביב. גם הרעיון לרקוח סיפור מוזיקלי סביב בניין אחד איננו חדש, ראו הדוגמה של "תמונת רחוב" של קורט וייל היא שעלתה בברודווי לפני יותר מיובל שנים.
אבל המחזמר הזה הפך ללהיט גדול בגלל תרבות הטלוויזיה שחדרה לחיינו בחמישים השנים האחרונות, והשתלטה עלינו יחד עם תרבות התקשורת שהפכה את כל העוסקים במלאכה למה שפעם קראו לו אח"מ וכיום סלב (עד להמצאה הלשונית הבאה), ובעיקר בגלל היפוך היוצרות – הבובות הן המפעילות את השחקנים. בלעדיהן אין לשחקנים מה לעשות שם. או ביתר חדות – בלעדיהן אין לשחקנים מה לשחק, ואפילו הפזמונים החמודים, עם הטקסטים העקצוציים והמוזיקה הקליטה מאוד, קמים לתחייה בזכות ההפוך על הפוך הזה של בובות מופעלות ומפעילות. את העובדה הזאת מדגישה נוכחותן של שלוש דמויות אנושיות, המשמשות מראה לתיזוזים הבובתיים, ובמידה מסוימת השלישייה הזאת היא המפעילה הראשית של הבובות.
הגורם הנוסף שנתן למחזמר דחיפה הוא העלילה: חנון מגיע לבית ברחוב אווניו-קיו, שדייריו ושכניו עסוקים בדרך כלל בעניינים של אהבה וסקס. יש מפלצות, יש הומואים, יש שילוב עדות וגזענות סלחנית, ויש מסר חברתי ברוח "ואהבת לרעך כמוך" שהיה יכול להיות דביק אלמלא הרוח העליזה הנושבת מכל מה שקורה על הבמה.
הבמאי משה קפטן מתניע את כל המערכת הגדולה של ההפקה מבראשית ועד אחרית, ומריץ הפקה יפה, קולחת ומשעשעת של המחזמר בעל העלילה הכי אמריקנית-פשטנית שניתן לשער והוא מעצב יפה את הפעלת השחקנים באמצעות הבובות. שותף חשוב ביותר להצלחתו הוא המתרגם אלי ביז`אווי, שכתב נוסח עברי רענן ומוצלח למדי, שבמערכה הראשונה כמעט ומשכיח שמדובר בהווייה אמריקאית. תכניית המזכרת היפה מאפשרת בנדיבות לעמוד מקרוב על כמה מהברקות הנוסח של ביז`אווי, שעוברות יפה בדיאלוגים ובפזמונים, המוגשים בניהולו המוזיקלי המצוין של טל בלכרוביץ`.
מסמר ההפקה – מיכל ינאי
אבל את עיקר הקרדיט להצלחת ההפקה גונבת מיכל ינאי שתרמה בנדיבות לגרסה הישראלית את דמותה, על שלל הרכילויות, השערוריות הסיפורים, ההצלחות והכותרות שצברה ב-25 שנות פעילותה כשחקנית תיאטרון, קולנוע, מנחת תכניות טלוויזיה ובעיקר כסלב האותנטי הישראלי שרבים בקהל נושאים את עיניהם אליו מילדות ועד דפדוף במדורי הרכילות. נוכחותה היא מסמר ההפקה כשהיא משחקת, שרה ורוקדת את דמותה שלה. כל הכבוד לאומץ וכל התהילה לביצוע.
יחד אתה מלהיטה את ההצגה טלי אורן הנפלאה בוירטואוזיות של משחק כפול כשתי בובות שונות, המפלצת המאוהבת והזונה המזמרת. מרתקת במיוחד בסדרת תפקידונים מיכל מוכתר שהיא אולי המדובבת האידיאלית לכל דמות בסרטי בובות ואנימציה.כשהיא מופעלת יחד עם עידן אלתרמן כמייצגי ההומו הרכלן או כצמד דובונים מקסימים - זאת חגיגה אמיתית לעיניים ולאוזניים. אלתרמן מצוין במיוחד גם בתפקיד ההומו הרכלן. אלינור אהרון בן-אבי משחקת במרץ את הדמות הנשית האנושית השנייה במחזה – לטינה ההיספאנית הצעקנית והשתלטנית שמדכאת את אהובה-חתנה, שאותו משחק ניר שלמון ושר נפלא בקולו האופראי-מחזמרי הגדול.
רועי בר נתן תוסס ומקסים בכפל תפקידיו, כחנון שמחפש ייעוד וכהומו בארון שמוצא את הדרך לצאת ממנו, ניקי גולדשטיין מצחיק כראוי כמפלצת החרמנית עם הנשמה הנדיבה, ורויטל זלצמן ורועי קקון יעילים מאוד כצמד מפעילים אילמים התופסים את מקומם של טלי אורן ורועי בר נתן בכמה תמונות.
את התפאורה הטובה עיצבו במבי פרידמן וארז יניב, ואורי מורג הוסיף לה חיים בתאורה מצוינת שמתייחסת נכון לז`אנר של מחזמר. חיים פנירי עשה עבודה מצוינת בהדרכה הקולית, וכמוהו גם שלושת האחראים לתנועה – אילן סביר ואופירה ארכני שלימדו את השחקנים איך להפעיל את הבובות (כלומר לימדו את הבובות איך להפעיל את השחקנים), ואלדד גרויסמן שהרקיד את כולם בתנועה תואמת לפשטות העלילה.
הבמאי משה קפטן הוא שיזם ודחף להעלות את המחזמר בישראל, והמפיק יריב יפת, עם שותפיו הוא האיש שמימש עבורו את החלום, בסיועם של מפיקים פרטיים אחרים, קרן אור הפקות ובימות ותיאטרון בית ליסין מארח את ההפקה. זאת דוגמה טובה לקשר שבין תיאטרון רפרטוארי לתיאטרון מסחרי.
29/10/2007
:תאריך יצירה
|