גיל פרנק מנסה להפרות אישה, גבר וחלום במחזה של אמנון לוי ורמי דנון בקאמרי
קרב עלילות
אמנון לוי ורמי דנון עסקו בכל מחזותיהם עד כה בשאלת היחסים בין הדורות, כאמצעי לטפל במשהו אחר מתחום האקטואליה. כך גם ניתן לראות את יצירתם החדשה "גפן בלאדי" שנוגעת בליבתו של הסכסוך הישראלי פלסטיני – האדמה הזאת כאן ועכשיו. ניתן לראות זאת כך - בחינת הכל צפוי והרשות של המחזאים נתונה לקהל, כפי שהם מצהירים בתכנייה. אבל לא בהכרח ראוי לקבל כך את האמור במחזה, שיצא לדרך כחיפוש אחר מענה לשאלות כמו זהות ו"מה זה אותנטי", נאחז בסגסוגות גפן עתיקה המאגדת בשורשיה את קורות הארץ מימי דוד המלך, דרך ישו ועד ימינו אלה.
קרב-עלילות מתחולל סביב העלילה המרכזית המספרת על שאול ברגר, החולם לשחזר בגפני הכרם שהוא נוטע את הגפנים הקדמוניות שהפכו את אדמתו ליקב הגדול של העת העתיקה ויינותיו הגיעו עד קצוויי מערב. זהו חלום גדול, ושאול מתמסר לו בכל נימי נפשו, בסיועו של צעיר ערבי, רמזי, ובמחיר כבד, שאת מיצויו הכלכלי נושאת בהתמדה אשתו תמר. גם לה יש חלומות, אם כי מוחשיים יותר – לקיים בפסגת ההר שלהם מסעדת גורמה ולהיות אם. את החלום הראשון היא מתחילה לממש בסיועו של השף הערבי עבאס, שהוא דודו של רמזי, ואביו של וליד, מתאבד בהכנה של תנועת הג`יהאד. את החלום השני היא מבקשת להגשים בסיוע בנק הזרע, מאחר שזרעו של שאול "עצלן", או עקר בשפת המדע.
התוצאה היא, כפי שאמנם התברר לצמד המחזאים, מחזה שעניינו האמיתי הוא הפרייה ועקרות, ומערכות היחסים שבו נעות במרחבים של יחסים הומו-אירוטיים המצויים בשורשי יחסי אבות-בנים בדרך כלל וכאן במחזה הם באים לידי ביטוי עיקרי ביחסיו של שאול עם הגפן שהוא מטפח כאב המטפח את ילדו האהוב, בקשר החזק שלו עם רמזי שהוא משקיע בו את כל מטען האבהות שאיננה בזרעו, ואפילו ובהתנגדותו להיות אב לילד שאיננו מזרעו. כל זה מובלט מאוד בהצגה שביים רמי דנון, אך גם בגלל דלות מסוימת של המחזה בכל מה שנוגע ליחסיהם של שאול ותמר. אלה אמנם מתוארים בדרמטיות בכל מה שנוגע למצבם הכלכלי העגום והנגזר ממנו, אך הם מוארים רק בצורה חלקית ולא מוסברת עד תום בשאלת הזוגיות שלהם והעקרות של שאול. ההומו-אירוטיות מצויה בצורה שונה, מרומזת יותר, גם ביחסי עבאס ובנו.
התוצאה בכל מקרה היא מחזה דרמטי, טעון מבחינה יצרית, גם אם לא כל מהלכיו עומדים במבחן דרמטורגי, גם כאשר הם משרתים את הרעיון הכללי. מבחינה זו הבימוי של רמי דנון עובד היטב, כשהוא בוחר להעמיד אותו בתוך במה מופשטת, בעיצוב מינימליסטי של מיקי בן-כנען, ותאורה פסטלית עדינה של עמיר ברנר, עם נגיעות אינטימיות רכות של המוזיקה שכתב יוסי בן נון. כך הוא מחצין מאוד את הדרמה האנושית. רק בתמונת המטבח המתנהלת תוך כדי הכנת סלט קצוץ דק דק הוא מרשה לריאליזם לפלוש פנימה.
צוות השחקנים המצוין נענה היטב לשכבות הגלויות והסמויות של המחזה והבימוי, ובעיקר זה משחקו הסוער והמסעיר של גיל פרנק, שמצליח לעצב ביטוי פיוטי של כמיהות ותשוקות, אהבה ומסירות. אחרי קלודיוס, הדוד שמנסה להיות אב כדי לזכות בהכרה כמלך, ואחרי האב רדוף החשד של סטרינדברג, גיל פרנק מגלם באותה תנופת משחק את העקרות של שאול, ויוצר דמות רבת עוצמה, הוא מרגש ביחסיו עם רמזי, הוא מאוים ביחסיו עם תמר, והוא גברי ואמיץ ביחסיו עם עצמו, ולראות אותו משחק כך זה תענוג.
שירי גולן קיבלה לידיה תפקיד טוב, גם אם חלקי וחד צדדי, כמעט בהתאמה לדמות המחפשת את ביטויה האימהי והמעשי, והיא מצליחה למלא את החסר בו במשחק רגיש ומדויק מאוד, שיש בו ברזל קשה – כפי שהיא חושפת אותו במונולוג ה"אני משימה" שלה, יחד עם רוך וכאב שהיא מבטאת בכל מה שנוגע לתקוותה להרות לפני שיהיה מאוחר.
שרדי ג`בארין מצוין כרמזי, בן טיפוחיו ה"אהוב" של שאול, ונותן צבע בהיר וזך לנאמנות ולמסירות שלו לחלום הגפן, וצבע עמוק מאוד לכאב ההתפקחות והניתוק. איציק כהן בתפקיד השף עבאס מעצב ברוך ועדינות, הניכרים גם ברגעים שהוא עממי ומצחיק, דמות כואבת של אב הרואה איך בנו בכורו נופל ברשת ומפיל עמו את משפחתו ואת המרקם העדין של היחסים שנטוו עם שאול ותמר. דוראד לידאווי, מעצב יפה את הבן הצעיר שעיניו מבטאות חרדה יותר מאיום, בעיקר בשתיקה.
"גפן בלאדי" היא הצגה מעניינת וברגעים רבים מרתקת בריבוי השכבות הנחשפות במהלכה. מעלתה העיקרית היא ביכולתו של כל צופה להיאחז, כהבנתו, בכל אחד מהנושאים המועלים בה, וליהנות ממשחק משובח.
31/10/2007
:תאריך יצירה
|