השמפניה של רוסיני זרמה חופשי גם בטיסה הבימתית המקורקעת של האופרה הישראלית בעונתה החדשה
ממבו ג`מבו
"המסע לריימס" נכתבה על ידי רוסיני ב-1825, שהיה באותם ימים פריזאי נערץ, כמחווה לרגל הכתרתו של המלך שארל העשירי. אין בה עלילה מקובלת, והיא מתארת מפגש בינלאומי במלון פאר הניצב לצד מעיינות מרפא. קבוצת האורחים האריסטוקרטים אמורה לצאת לריימס להכתרתו של שארל, אך הם תקועים במקום כיוון שלא מוצאים סוסים שיוליכו את מרכבת הדואר שתוליך אותם לשם. אחרי שגילינו שבין כמה מהם יש פרשיות אהבה וקנאה, מתברר כי אכן הם לא ייצאו להכתרה, אבל במקומה יוכלו להגיע למחרת לפריז לנשף ההכתרה. הקינה על ההזדמנות שהוחמצה הופכת למיני-מסיבה עליזה.
רוסיני העלה רק ארבע פעמים את היצירה שנכתבה לליברית של לואיג`י בלוקי בהשראת הרומן "קורינה, או איטליה" מאת מאדאם דה סטאל, וחרף הצלחתה הגדולה הוא גנז אותה, ומאוחר יותר השתמש בחלקים נכבדים מהמוזיקה באופרה "הרוזן אורי". מוזיקולוגים שנברו בספריות גילו את כתב היד המקורי של "המסע לריימס" לפני כיובל שנים, ולאחר מאמצים הצליחו לשחזר את היצירה במלואה ולהחזיר אותה אל הרפרטואר.
האמצעים שהועמדו לרשותו של רוסיני בפריז איפשרו לו לכתוב יצירה של שעתיים וחצי המורכבת מנאמברים גדולים, שכל אחד מהם לא רק מרהיב ויפהפה כשלעצמו אלא גם מהווה מעין סאטירה או פרודיה על מה שהיה מקובל עד אז באופרות רבות – של מלחינים אחרים אך גם שלו עצמו. המנצח פייטרו ריצי הפיק את מרב הזוהר והצלילות של המוזיקה מהתזמורת הסמפונית ראשון לציון, ממקהלת האופרה הישראלית ומכל הסולנים הישראלים – בראשם חן רייס הנפלאה שהחזיקה כמעט לבדה את חלקה הראשון של האופרה – והסולנים הזרים – ובראשם שרה קאסל המשעשעת, סטפניה בונפדלי אדירת-הקול כזמרת האיטלקיה קורינה, חוויאר אבראו הרענן ויוזף וגנר המרשים.
ההפקה המשותפת עם בתי האופרה של ברן בשווייץ ואוביידו בספרד נפלה לידיה של במאית צעירה, מרים קלמנט, שקרקעה את כוונותיה הטובות ברעיון להעביר את ההתרחשות לתוך מטוס ג`מבו בן זמננו, שאותו עיצבה עבורה יוליה הנסן בממדים מפלצתיים כיאה לבמת בית האופרה.
על פניו הרעיון יכול לעבוד, אלא שנראה כי כל מה שהעסיק את קלמנט, כפי שגם אפשר ללמוד מעדותה שלה המופיעה בתכנייה, זה המתח שנוצר מההמתנה ומאי היכולת לעזוב, והרי בימינו אין מצב כזה כל כך מובהק כמו להיתקע במטוס שמוכן להמריא ומתגלה בו תקלה או שמזג האוויר איננו מאפשר לו להמריא בזמן. רעיון יפה כשלעצמו אלא שקלמנט לא ידעה איך לתרגם אותו מעבר לכמה רגעים קטנים, בעיקר לאחר ההפסקה – ובעיקר, כאחד משיאי הדמיון היצירתי שלה על המתרחש במטוסים - סצינת סקס לוהטת בשירותי המטוס.
כל השאר היה סתמי עד תפל, והדגיש עד כמה המודרניות האפשרית, כסאטירה פוליטית על מהלכי איחוד אירופה, מעוורת לעתים את העיניים. זה נראה מרהיב, אבל זה החמיץ את הקומדיה האנושית ואת הלעג למעמדות הגבוהים היומרניים. את הביקורת המדויקת ביותר על הבימוי הזה ניתן למצוא במאמרו של אריאל הירשפלד שפורסם ב"הארץ" שלושה שבועות לפני העלאתה, והוא מצוטט במלואו בתכנייה. שם, בין השאר הוא מציין "כמה למד ושאב פליני מרוסיני.... מבט הרחב הרואה ערב-רב של מצבים... שכבות שכבות של חיים בו זמניים שקיומם יחד הוא בדיחה קיומית גדולה. סצינות האוכל ב`רומא` או אולפן הטלוויזיה ב`ג`ינג`ר ופרד` הן אנסמבל רוסיניאני מובהק".
מי שהצליח בכל זאת לצאת בשלום מהמודרניזציה השטוחה של הבימוי הוא המתרגם ישראל אובל, שהעביר בכתוביות את האיטלקית הרוסיניאנית לעברית אובלית עצמאית מאוד, שופעת המצאות רעיונות שאינם מצויים כלל בטקסט המקורי. מי שעקב אחר המתרחש בעזרת הנפת עיניו אל הכתוביות הרוויח בגדול, כמו בדיוטי-פרי.
21/11/2007
:תאריך יצירה
|