|
|
|
 מערבולת היא גם הגדרה ראויה ליצירה הזאת שהחומרים השליטים בה הם צורה ומבנה, והאמצעים ליצור אותם הם חזרה עיקשת על מקבץ תנועתי מוגדר מאוד"
|
|
|
|
|
יצירתה החדשה של שרון אייל יוצרת מבחן ריכוז לקהל הנלכד ברשת שהיא טווה ברגליהם וזרועותיהם של רקדני בת שבע
מערבולת של קול ותנועה
השאלה הראשונה ששואלים הבאים למופע המחול-האור-קולי שיצרה שרון אייל עם שותפיה – גיא בכר, אבי יונה בואנו (במבי), ו-DJ אורי ליכטיק יחד עם15 רקדני הלהקה – נוגעת לפירוש השם של היצירה. השאלה האחרונה ששואלים היוצאים מהמופע, כפי ששמעתי במו אוזניי, נוגעת למשמעות של מה שראינו במהלך 60 הדקות שעברו.
צר לי לאכזב את הקוראים, אבל החלטתי שלא אפרש דבר, בנימוק הפשוט להפליא: שרון אייל לא חשבה שמן הראוי שהקהל שלה יידע את התשובות, ועל כן גם אין למצוא אותן בדף התכנייה. היא אמנם נידבה לעיתונאים את ההסבר שהיא מונעת מהקהל הבא למופע, אך למראה היצירה, ואולי יותר מבעבר, אין לי ספק שאין צורך אמיתי להסביר שם רוסי, או שם או מילה בשפה הנשמעת אפריקנית. רוסיה ואפריקה של המחול נטועים ביצירה עמוק יותר מפשרן של שתי המלים.
לעומת החסר הזה, הדף מיטיב להסביר את תפקודו ואת תרומתו של DJ אורי ליכטיק, מהחזרה הראשונה ועד המופע עצמו. שמחתי מאוד לגלות שבדף הזה יש אפילו רשימה מפורטת של קטעי המוזיקה, כעשרים במספר, שליכטיק, היושב בתא סמוי חלקית בעומק הבמה, מערבל ביוצרו את פס קול המרשים המלווה את הרקדנים, מוליך אותם או עוקב אחריהם. בפס קול הזה, שעיצב יחד עם אייל וגיא בכר, יש גם מענה אפשרי שתי השאלות: מערבולת של יצירות מסטרווינסקי ועד ליכטיק, טוקסידומון, דפש מוד, גלן ברקה, סוניק יות`, מתופפי בורונדי ועוד. פס קול קצבי מאוד, בכל רגע נתון, סוחף לתוכו את המבצעים ואת הצופים, מעיק, ולפתע משלח אותם לחופשי בנשימה ארוכה, משוחררת מאחיזה חונקת, ואפילו צוחקת.
מערבולת היא גם הגדרה ראויה ליצירה הזאת שהחומרים השליטים בה הם צורה ומבנה, והאמצעים ליצור אותם הם חזרה עיקשת על מקבץ תנועתי מוגדר מאוד, שבירה, חיבור מחדש, מעברים רכים מתמזגים בין קבוצות ליחידים או זוגות ששבים ומתחברים אל השלם של הלהקה. מערבולת של משמעת ברזל באולפני מחול קלאסיים עם זו של פולחנים שבטיים, משמעת של ארכיטקטורת מבנים גותיים, ואפילו משמעת של מועדוני המסיבות ההמוניות של ימינו. משמעת שמתוכה צומחת ועולה חירות הגוף, ונוצרת התנועה המעוצבת לפרטיה.
במה של צבע
עד כדי כך שאפילו כניסתם של ארבעה בנים מהלהקה בנעלים אדומות בוהקות עם עקבי מסמרים דקים וארוכים נראית טבעית להפליא בתוך המרקם. הצבע האדום הזה, ברגעים שבו הוא מגיח אל הבמה, מבליט מאוד את העובדה שבנות הלהקה לבושות בבגד גוף קליל מעוצב, בגון גוף עם נטייה לוורוד, והבנים לובשים מכנסיים קצרים, לבנים בוהקים, שחושפים רק חלק מירכיהם השריריות. אייל יחד עם ארצי יפרח וגיא בכר עיצבו את התלבושות, ו- Shoemaker - ענבל יוסיפון עיצבה את הנעליים.
אחרון השותפים ומיוחד כהרגלו והפעם אולי אף יותר מבעבר הוא אבי יונה בואנו, במבי כפי שהוא מזוהה בדף התכנייה כמעצב התאורה. אלא שהקרדיט הראוי לו הפעם הוא של מעצב הבמה, כמי שתחם את קירותיה השחורים במסגרת של שורות ניאון כפולות, על הרצפה או כמסגרת עליונה, הוסיף עליהן פנסי תאורה עדינה, כחולה בדרך כלל, פה ושם הוסיף גוונים זהובים-חמים, ויצר תמונות מופלאות, המקפיצות את הכוריאוגרפיה המכושפת לממדים של קתדרלות-תנועה, שטף את הרצפה הזוהרת בעננים חולפים, ואפילו יצר תמונות סטילס בהבהקים קצרצרים. ואם לא די בכל אלה, במבי עשה מעשה נסים בסיומה של היצירה, כשהוא הצליח להעלים את קבוצת הרקדנים הגדולה מהעין, בהדרגה ובאיטיות עוצרות נשימה, ועוצרות הצגה.
בסיכומו של דבר, שרון אייל משיגה ב"מקארובה קביסה" חוויית מחול מיוחדת, שונה מאוד, שיש בה רעיון מוליך למתח הנוצר בין התנועה הקבוצתית לבין קטעי הסולו, הדואטים והקבוצות הקטנות. זהו מחול העוסק במחול ובגוף המבצע אותו שבלהקה האחת היחידים, כשלעצמם, ובצירופיהם הם הגוף השלם, האיברים, השרירים, המבע והיצירה עצמה.
*
נ.ב. לטובת מי שהלכו עם המאמר עד הנה בכל זאת אציין כי שם היצירה מורכב משם משפחתה של הרקדנית הנפלאה נטליה מקארובה שערקה ב-1970 מבריה"מ למערב ומשמעות המילה הסוואהילית "קביסה" היא עוצמה והרמוניה.
27/02/2008
:תאריך יצירה
|