הציפייה הדרוכה למופע "חומת המים" של הלהקה האיטלקית "בית חרושת למחול חומרים עמידים" התבררה עד מהרה כאחיזת עיניים.
מחול במשמעותו האמנותית לא היה שם. היו מים, שמעליהם, מאחוריהם, לפניהם ובתוכם פיזזו-קיפצו-החליקו-רצו הנה והנה כאחוזי תזזית תשע נשים (כולל אחת מישראל) וארבעה גברים, שאולי היו עוברים את מבחניו של שירזי למופעים ב-TLV.
אולי הם גם רשאים לקרוא לעצמם רקדנים. מה שאי אפשר לומר ביחס לאיבן מנצוני הנזכר בתכנייה ככוריאוגרף. מתאם תנועה/מים זה מתאים יותר. וגם זה בערבון מוגבל.
בתכנייה מזהירים אותנו שלא מדובר בכוריאוגרפיה מסורתית – והשד יודע למה הכוונה במילה הזאת. בכל מקרה ההתנועעות שהייתה על הבמה איננה מחול, איננה ריקוד ואפילו איננה מתקרבת לדמיון ולתנועה המסונכרנת בענף השחייה האמנותית באולימפיאדה.
ומה שבטוח זה שאין שום כיסוי ליומרה שמדובר ב"להקה שהיא סדנא בה בודק עולם המחול את הגבולות שהושמו עליו ופורץ את כל הגבולות המוכרים". הגבול היחיד שנפרץ שם הוא כנראה גבול החוצפה.
המתח המובטח בתכנייה הוא רק ביחס למועד הסיום, ואם אמנם "מה שחשוב בעבודת הלהקה זה לעורר את הרגש הנוצר משילוב שבין תמונות, צבעים ומוסיקה – כשהשלם יוצר אפקט היפנוטי", אז, מצטער, לא רגש ולא היפנוזה. מקסימום תרדמת.
השיממון התחיל מהר מאוד, ונמשך עד בלי די חרף ניסיונות התאורן לתת חיים במופע הזה, שכל כולו ריקנות, שאולי הייתה אפקטיבית בפארק שעשועים. באים, משפריצים, נרטבים וממהרים לאתר השעשועים הבא.
אינני יודע מה שכנע את פרנסי פסטיבל ישראל לזמן את המופע הזה למה שעד כה, למרות הסתייגות זאת או אחרת, יכול להיחשב כפסטיבל על רמה אמנותית מכובדת ואפילו גבוהה. אולי הפרס המוזר שקיבלה הלהקה בפרינג` של פסטיבל אדינבורג.
אז בבקשה – שיחזרו לשם.
לפרטים נוספים ולמועדי מופעים
צבי גורן
11/06/2004
:תאריך יצירה
|