רעיונות כוריאוגרפיים פשטניים

שיתוף הפעולה בין אמרגנים ומפיקים פרטיים והמשכן לאמנויות  הבמה בתל אביב מניב מעת לעת מופעים במסגרת הסדרה "מחול במשכן" שאלמלא כן לא היינו זוכים לראות אותם. במהלך השנים היו שיאים והיו אכזבות, אבל המותג "מחול במשכן" נקלט בתודעה של שוחרי אמנות המחול, וכך האמרגנים הפרטיים יכולים לייבא להקות גדולות, גם אם עדיין לא את הגדולות והחשובות ביותר.
 
הלהקה האורחת החודש היא ה"קומפלקשנס"  שהוקמה לפני  שתים עשרה שנים על ידי דווייט רודן ודזמונד ריצ`ארדסון, שניהם רקדנים סולנים לשעבר בלהקת אלווין איילי. כל שבע היצירות שמועלות בהופעה העמוסה נבנות על בסיס הבלט הקלאסי, עם הבלחות תנועה בת זמננו השואבות השראה והשפעה מססגוניות אתנית אמריקנית, ומתרבות הפופ. כל הרקדנים חושפים יכולות ומיומנויות מבריקות, הן בקבוצות גדולות או בהרכבים של דואטים, שלישיות וחמישייה.
 
את המופע פתח הבלט "פרדריק היקר" למוזיקה של שופן שבו רודן בוחן את מהות החופש המתאפשר בתוך התבנית שהוא מוצא במוזיקה של המלחין הפולני. כבר ביצירה הזאת בלט רקדן אחד, בריאן אריאס, שהמשיך להרשים בכל אחת מהיצירות האחרות שהופיע בהן.
 
בחלק השני הועלו חמש יצירות קצרות: “קינה” - יצירת סולו יפה בביצוע מרשים של דזמונד ריצ`ארדסון למוזיקה של קרולין וורתינגטון וצ`ארלס וי ג`וניור;   "אבוד" יצירה לשלושה גברים בנושא אחווה וידידות, מאבק והישרדות, למוזיקה של וירה הול בביצוע מרגש של הזמרת אודטה; "גרביטי", דואט פשוט למדי למוזיקה של ג`ון מאייר; "מודי בלוטי בלוז", חמישייה סתמית לשלושה רקדנים ושתי רקדניות, למוזיקה של רוי ביוקנן, מאדי ווטרס, סון האוס וסטיב ריי ווהן, ו"LUX", למוזיקה של אריק ויטאקר, לשלוש רקדניות.
 
חלקו השלישי של המופע יוחד ליצירה "Pretty Gritty Suite", מחווה למוזיקה של נינה סימון. יצירה זו, כמו קודמותיה הזכירה נשכחות מימי להקתו של אלווין איילי, וניכרים בה סממני הפיזיות הסוחפת המאפיינת את המחול האמריקאי.
 
הסך הכל הוא מופע עם הרבה ברק המכסה על רעיונות כוריאוגרפיים פשטניים למדי, תאורה מצועצעת למדי, ופס קול מוזיקלי המושמע בעוצמה המעוותת כמעט כל יצירה, אם של שופן או של נינה סימון.