בתי הספר למשחק בארץ משחררים כמעט מדי חודש הצגות של תלמידיהם, בדרך כלל משנה ב` ו-ג`, לפרקי זמן קצרים וקצובים. רק כמה מהן, בעיקר אלה של הבוגרים הטריים, זוכות לחיים עצמאיים, וממשיכות לרוץ במסגרת פרטית להנאת קהלים נרחבים יותר.
מה שמייחד כמה מההצגות האלה היא עבודת הצוות - השחקנים הצעירים הם שותפי-יצירה לבמאים צעירים, שעדיין לא נקלטו בתיאטרון הרפרטוארי או בתיאטרוני הפרינג`. ובעקבות ההצלחה בבתי הספר, כמה מאלה זוכים ששמם ירוץ לפניהם ובמהירות.
וכך, ולא במפתיע, השם הלוהט כיום בשדות התיאטרון הישראלי הוא בלי ספק יעלי רונן, שמחדירה את מושג ה"אחר" לבתי הספר למשחק וגם לתיאטרונים הרפרטואריים, ששמחים לאמץ את הצגותיה ולהריץ אותן אצלם ("הנשים של פיקאסו" באנסמבל הרצליה, ו"המדריך לחיים הטובים" בהבימרתף, שהועלו תחילה בסמינר הקיבוצים).
חמש דרמות עוצרות נשימה בשלוש שעות
ועתה מציבה רונן רף גבוה במיוחד עם הצגתה החדשה "שנה טובה לחקלאים בצפון", שאותה העלתה החודש בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין. הרף הוגבה כי כן מדובר בניסיון מרתק לקחת חומרים אישיים של שחקנים צעירים ולזקק מהם תמצית דרמטית.
ההצגה נמשכת כמעט שלוש שעות (כולל הפסקה) ומגוללת חמש דרמות נפרדות עוצרות נשימה, מצחיקות, כואבות, מסקרנות. המכנה המשותף לחמשת הסיפורים בהן הוא האדם – זה שנופל קורבן לכוח אחר, עליון לכאורה, גורל, טירוף או הארה והיכרות עצמית.
חמישה סיפורים נפרדים, כל אחד וערכו, שנרקמים בסופו של דבר ליריעה רחבה, מעין "קומדיה אנושית" אוניברסלית חדשה כאן ועכשיו, של שבירות פתאום בחיי אדם.
רונן, לשיטתה, הייתה כור מצרף למכלול החומרים שהונחו לפתחה על ידי השחקנים הצעירים, והיא בנתה מהם מחזות קצרים, וביימה אותם כמהלך טבעי עם הרבה חכמת-במה.
בימוי מדויק ומשחק מרגש מחפה על חולשה דרמטורגית
למען האמת, אחת הסכנות האורבות למהלך כזה הוא המעבר משפת המציאות לשפת האמנות. לא כל מה ש"אומר הכל" בחיים שלנו גם "אומר הכל" במיצויו האמנותי. היסוד הדרמטורגי לעתים חלש, אפילו אם הביצוע חזק ומרגש. זה נכון במחזות ריאליסטיים גדולים וזה נכון גם בהצגה הזאת.
חולשת היסוד הדרמטורגי ניכרת בעיקר בחלקה הראשון של ההצגה, שבה מועלות "חיידקים" - על אישה שכל חייה נרדפת מפחד החיידקים וכשתינוקה מת נטרפת עליה דעתה עד תום; "אפקט התרמוס" - על אונס כפול ו"אודליה" - סיפורם של גברים שמגלים את עצמם כנשים.
על החולשה הזאת מחפה הסיפור עצמו, של כל אחד מהחלקים, הבימוי המדויק מאוד ובעיקר משחק מרגש בדרך כלל - ובעיקר של מישל פוריס ורינת מטטוב ב"חיידקים", של שני כהן וערן פסח ב"אפקט התרמוס", ושל אלון לוי, חי מאור, ויהונתן חובה (תלמיד שנה א`!) ב"אודליה".
תוכן חזק ומגוון רגשי במשחק
שתי הדרמות בחלק השני כבר משופרות יותר מבחינה דרמטורגית. "פולחן האביב" חורג מהמכלול בזכות מרכיב המחול החזק שבו, ו"שנה טובה לחקלאים בצפון", שהוא השלם, המכאיב והנוגע ביותר בערב כולו.
בשני אלה גם עברה יעלי רונן למהלך בימוי עמוק יותר, שהביא עמו גם הישגים של משחק. ב"פולחן האביב" ראינו במרכז היריעה הרחבה והעשירה שרונן יצרה על הבמה שלישייה מרגשת - מאיה שוטנפלד שהיטיבה לבטא את תהליך האהבה המטריפה את דעתה, ערן פסח שבתפקידו השלישי בערב הזה גילה נוכחות בימתית מרתקת כשחקן, וגם כרקדן שלא היה מבייש שום להקת מחול, ושלומי אדרי שהצליח למלא תוכן חזק בתפקיד קשה מאוד של הרקדן-כוריאוגרף שתאונה קשה ריתקה אותו לכיסא גלגלים.
בדרמה החותמת, "שנה טובה לחקלאים בצפון", הפיקה רונן משחק נפלא משלוש השחקניות הצעירות שגילמו שלוש אחיות, שהצעירה בהן מתה ממחלת הסרטן. בתפקיד זה שיחקה שני כהן, שהשילה מעליה את הביזאריות של משחקה ב"אפקט התרמוס", והרעיפה גשם של ממש על דמותה, על אחיותיה ועל הקהל. מיכל כהן הפיקה מגוון ריגשי חזק במיוחד, בדמות שנשאה למעשה בתוכה ועל גבה את מרכיב הטרגדיה, וטלי רובין הייתה מצוינת כאחות שהיא עזר-כנגד, ומביאה עמה את משב הרוח האופטימי, גם ברגע הכואב ביותר.
מחמאות ותשואות לצוות היצירתי
את התמונה הזאת צריך להשלים עם מחמאות לעינת פלגי על עיצוב הבמה, לאורי מורג על תאורה רבת דמיון והשראה, ולמרב שפר ולתלבושות הרבות שעיצבה. מחמאות מגיעות גם למעטר המוזיקלי האלמוני (התכנייה החסכונית לא מציינת את שמו).
תשואות מיוחדות מגיעות לכוריאוגרפית אנה היא שיצרה אמירות חזקות בשני סגנונות מחול שונים זה מזה: ב"אודליה" שבחלק הראשון היא יצרה קטע ריקוד מלהיב של שלוש מלכות דראג. אחר כך, ב"פולחן האביב" היא הביאה דגימה יפה ומסקרנת מאוד של המחול המודרני, תחילה ללהקה כולה שהפליאה במיומנתה, ואחר כך בדואט המקסים של ערן פסח עם הרקדנית מאיה מדג`ר.
הנה כי כן, לפנינו הצגה חשובה, כמעט מכל נקודת מבט. אך בעיקר, ומעל לכל, לבית הספר למשחק יורם לוינשטיין שיכול היה להעמיד צוות יצירתי כזה לרשותה של יעלי רונן, ולהביא אותה אל תלמידיו כדי למצות יפה כל כך את הפוטנציאל שעתיד להעשיר את בימותינו בשנים הבאות.
מועדי הצגות
צבי גורן
18/06/2004
:תאריך יצירה
|