פסטיבלים - לה ג'וקונדה – מערכה רביעית למזכרת

עלילה אופראית עם טקסט מתפייט בביצוע יבש הופכת במערכה הרביעית להישג מרגש של זמרת אחת

בזכות הג`וקונדה של מישל קריידר

האגדה מספרת שהאופרה "לה ג`וקונדה" היא אחת הפופולריות בבתי האופרה ובקרב קהליהם. אם נרצה לדייק יותר – זה נכון רק ביחס לשני קטעים מתוכה: "מחול השעות" במערכה השלישית, והאריה "אתאבד" בתחילת המערכה הרביעית. את המחול שהראו לנו הפעם כדאי לשכוח מהר, למרות הנגינה היפה של התזמורת בניצוחו של עומר מ. ולבר. את האריה, לעומת זאת, אזכור בזכות זמרתה המרגשת של מישל קריידר, שיחד עם ולבר והתזמורת המשיכה ממנה להגיע אל שיאי הופעתה עד הסיום.

העלילה אופראית כרגיל, למרות היותה מבוססת על מחזה של ויקטור הוגו, ולמרות שאת הליברית כתב אריגו בואיטו תחת השם הבדוי טוביה גוריו. גבר אוהב אישה שאוהבת גבר אחר שאוהב אישה אחרת, שנשואה לשליט, וכאשר זה מגלה את סודה הוא מחליט להמית אותה. אמה של האישה הראשונה – היא לה ג`וקונדה, זמרת רחוב היא עיוורת. האיש הרע שאוהב את לה ג`וקונדה מאשים את האם בכישוף, ואשת השליט מצילה אותה. אם התבלבלתם מהתיאור - לא נורא, הכל יבוא על מקומו האופראי המובטח – מוות, הצלה, התאבדות. בקיצור – טֶלֶאופרה.

המוזיקה עצמה איננה מפסגות היצירה האופראית, ופונקיאלי איננו ורדי או דוניצטי, בהחלט גם לא פוצ`יני. אבל אפשר היה לחיות עם המוזיקה שלו בשלום אלמלא ההפקה המיובאת הזאת הייתה מבוימת בשטחיות בתוך תפאורה שטוחה שכל הישגה מסתכם בכך שהבמה ריקה למדי ומאפשרת לכנס בה את עשרות הזמרים של מקהלת האופרה (יחד עם עשרות שחקנים ורקדנים). אלה צועקים עד התקרה – אולי בסיוע מערכת הגברה צעקנית - ונאבקים בצלילי התזמורת שהמנצח הצעיר נאלץ להמריץ כדי שתישמע ברחבי האולם. רק מקהלת העפרוני הצעירה הצליחה להישמע בהירה ונקייה.

מבין הסולנים בולטים ג`ונתן סאמרס בתפקיד ברנבה, האיש הרע של הסיפור, פאטה בורצ`ולדזה הנפלא בתפקיד השליט הנבגד, ולאורה בריולי בתפקיד אשתו הבוגדת. תיאה דמורשווילי בתפקיד האם העיוורת נשמעה סביר ויו סמית בעל קול הזהב היה יבש וחסר הבעה, גם כשצעק לתוך מערכת ההגברה הסמויה.

מי שהצילה את הערב בסופו של דבר היא הג`וקונדה של מישל קריידר. היא הייתה מינורית למדי בשלוש המערכות הראשונות, אולי כדי לשמור את האנרגיה שלה למערכה הרביעית, שבה היא שרה נפלא, בעוצמה רגשית, בשליטה קולית מופתית, ובמשחק טוב למדי.

הצרה היא שאין הפסקה לפני המערכה הרביעית, מה שהיה מאפשר לי להמליץ לשבת במסעדה או בית קפה, לקרוא את סיפור העלילה ולהיכנס לאולם כדי לקבל קצת יותר מחצי שעה מצוינת במקום שלוש שעות מתישות.