מי שיילך לראות את המופע "מי הוא מי" כדאי מאוד שיצטייד במלאי גדול של קנאה. כבר מזמן לא נראתה כך להקת מחול – חשופה כליל ביכולותיה הווירטואוזיות לגעת מקצה ועד קצה בקשת הגדולה של המחול.
רוצים בלט קלאסי? תקבלו. חשקה נפשכם במחול קלאסי-מודרני? יש. וודוויל-קברטי? בטח. ג`אז? בשפע. ריקוד מחזמרי? על אחת כמה וכמה. ריקוד עממי? פעם ועוד פעם. סטפס? תופתעו לגלות גם אותו.
ואת אלה, ועוד, מבצעת להקת הבלט בוריס אייפמן, מפטרבורג, בביקור הרביעי כאן ביצירה שהיא במפורש קריצה לעבר ברודוויי, ומחווה לזכרו של הכוריאוגרף ג`ורג` באלאנשין, שכמו גיבור העלילה ביצירה הזאת היגר בתחילת המאה מרוסיה לניו יורק וכבש את בימת המחול האמריקני.
סיפור המחול "מי הוא מי" שואב משני מקורות היסטוריים-תרבותיים. אחד מהם הוא ההיסטוריה היא של ההגירה המסיבית, בעיקר של יהודים, מאירופה המזרחית ושל יהודיה אל ההבטחה הגדולה של ארצות הברית. כך הגיעו לשם, בתחילת המאה, גם יוצרים שעיצבו את פני התרבות האמריקנית – ואף מעבר לה – בספרות, בתיאטרון, במוזיקה, בקולנוע, במחול ואפילו בתחום העולם התחתון.
ההגירה היא גם המסגרת שלתוכה מזריק יוצר המחול בוריס אייפמן את העלילה, השאולה מסרטו של גאון הקולנוע בילי וויילדר (מהגר, אף הוא), "חמים וטעים", שהוא המקור השני ליצירת המחול הזו.
זוג רקדנים מרוסיה, אלכס ומקס, נאלצים לברוח מפני גנגסטרים, שאף הם מהגרים כמוהם. הם מצטרפים כרקדניות ללהקת מחול, ואחרי סדרת הרפתקאות אחד מהם מוצא עצמו מאוהב בכוכבת הלהקה, נערתו של גנגסטר, והאחר מוצא עצמו מתחת לחופה עם במאי סרטים יהודי. אך בעוד הוא נמלט ברגע האחרון ואף חוזר לאירופה, חברו המאוהב שנחשף בעל כורחו, זוכה באהבה ומקים להקת מחול מפוארת.
אייפמן בנה את הסיפור כסדרה של 27 תמונות קצרות, לעתים קצרות מדי, אך שלא כמתיו בורן ב"כר-מן" הוא ויתר על רצף-בימתי. כל תמונה עומדת לעצמה, האור עולה הרקדנים רוקדים והאור יורד. התוצאה היא אלבומית ומשום כך יש תחושה של עמימות בפיתוח הריגשי של הסיפור ושל הדמויות.
אבל זה ממש לא צריך להפריע למי שחדוות המחול ניצבת מול עיניו. ואת זה נותנים אייפמן ו-32 רקדניו הנפלאים, סולנים ומקהלה, בשפע עוצר נשימה, בתוך תפאורה וירטואוזית כשלעצמה (אני מניח שגם עליה אחראי אייפמן, אך זה לא כתוב בתוכניה) ותלבושות מרהיבות עין בסגנון שנות העשרים העליזות (בהשפעת הסרט "גטסבי הגדול").
ובעיקר על רקע אסופה מוזיקלית מרגשת בפני עצמה – רחמנינוב הרוסי מייצג את העולם הישן, הקלאסי, ומלחינים כמו סמואל ברבר, סקוט ג`ופלין, דייוו ברובק ובעיקר דיוק אלינגטון המייצגים את העולם המוזיקלי החדש ואת ההשפעות שספג מהמהגרים אליו (מה שמבטיח בין השאר שגם הכלייזמריות היהודית באה לידי ביטוי מתאים ובהתאמה לצרכי העלילה).
בהערת-שוליים אני חייב לציין את העובדה שכל קטעי המוזיקה מזוהים בתכנייה פעמיים – בקרדיט הכללי ליוצרים, ואחר כך בהתאם לסדר התמונות. מנהג ראוי לעולם התרבות יותר מהביטוי המתחמק "קולאז`" שרווח אצלנו.
את חמשת התפקידים הראשיים רוקדים במהלך שבע ההופעות שנקבעו רקדנים שונים, כך שהמחמאות לאלה שהיו בהופעה הראשונה אינן "מחייבות" את אלה שיהיו סולנים במופעים הבאים, אך יש לשער כי רמתם אינה נופלת.
יורי מסייקאלוב (בתפקיד אלכס שנשאר בסופו של דבר ומקים את להקתו) וקונסטנטין מטולבסקי (בתפקיד מקס, הבורח מהחופה בחזרה לאירופה) הם שני רקדנים וירטואוזיים מדהימים, הן בהופעותיהם כגברים והן בתחפושותיהם כנשים. שניהם נושאים על כתפיהם השריריות, בזרועותיהם ורגליהם הנחשיות, ובגמישות גופם, את כל היצירה הזאת.
משלימה את הווירטואוזיות שלהם מריה אבאשובה בתפקיד לין. היא מדהימה בקטעי הבלט הקלאסי והיא מרתקת כקטע סטפס מדליק.יחד עם אלכסנדר מלקאייב בתפקיד הגנגסטר ג`וני ואולג מרקוב הנפלא בתפקיד במאי הקולנוע ביל הם מייצגים את איכויותיהם המרהיבות של כל חבריהם בלהקה.
"מי הוא מי" בסופו של דבר הוא מחוות מחול יפהפייה למאתיים שנות מחול שמייצגן המובהק היה באלאנשין. בכך ערכו, ובכך ההנאה שהוא מעניק.
מועדי מופעים
24/06/2004
:תאריך יצירה
|