מלמוד, בסון וצ`כוב

אם היו מבשרים לנו שייבגני אריה, מעצב התלבושות והתפאורה מיכאל קרמצ`נקו ומעצב התאורה במבי מתלבשים על "חוות החיות" של אורוול, איש לא היה מטיל ספק שהתרגום התיאטרלי שלהם לחומר הכתוב יהיה מרתק. זה המנדט שלהם ואותו הם מגשימים יחד בכל מה שהם נוגעים בו, בדרך כלל.  במידה רבה אפשר לומר ששלושת סיפורי החיות שהבמאי יבגני אריה והמתרגם רועי חן עיבדו להצגה החדשה ניצבים שלב אחד לפני השלב העליון. וזה לא מעט.

הסיפורים אינם שווים באיכותם. הראשון, על פי "יהודי במקור" (The Jewbird) של ברנרד מלמוד מספר על שוורץ, עורב יהודי פטפטן שפולש לבית משפחת כהן בני יורק, מנצל את חולשתו של הבן, מקסים את האם ומעורר את זעמו של האב. מהותו של הסיפור היא בנשמה היהודית שהעורב מביא אתו מאירופה הישנה והטובה אל המשפחה המתבוללת. אלכסנדר סנדרוביץ מקסים בתפקיד העורב – הוא מתעופף, מקשקש, מצטנף, קופא מקור, ומתעלל במשפחה שאותה מגלמים יובל ינאי בתפקיד האב, אנג`לה שטיינגרט בתפקיד האם ושני שטיינגרט בתפקיד הבן – שלושתם טובים ויחד עם סנדרוביץ` מעבירים את המסר היהודי. אפשר לקצר ולהגביר את הקצב והוא יעבור טוב יותר.

הסיפור השני "שיחת חיות" מגיע מצרפת על פי מחזה של פטריק בסון, והוא הפשטני ביותר בערב המערכונים ולגמרי לא פרוע. למעשה הוא מנומנם למדי והעלילה די צפויה: אלמן זקן מוצא אהבה חדשה אך נאלץ לוותר עליה תחת לחץ קנאתו של החתול הזקן שלו. דודו ניב, הרכש החדש של גשר, מביא עמו את האיכות המוכרת של משחקו, ובעיקר בחלקו האחרון של המערכון כשהוא הוגה באהבה החדשה. ג`יל בן דוד עם בובת חתול גדולה מצוין בעיצוב התנועה המשותפת.

ואו אז מגיע מסמר הערב בדמות "קשטנקה" על פי סיפור של אנטון צ`כוב – ובו גם המעבדים, גם המעצבים, גם הבימוי וגם המשחק מגיעים אל הרמה הגבוהה ביותר. זה סיפור על כלבה – שמגלמת לוסי דובינצ`ק ברגישות נוגעת ללב – שאיבדה את בעליה, ונאספת על ידי ליצן קרקס בגילומו של יובל ינאי במסכה הלבנה המעניק לו איכות פנטומימאית נוגה נוסח מרסל מרסו. בביתו היא פוגשת את שותפיו למופעי הקרקס, החזירה – במשחק מלא חן של אנג`לה שטיינגרט, החתול – שאלכסנדר סנדרוביץ` מעניק לו חום ורוך, והאווז – שאלון פרידמן מבריק בעיצובו כבעל החיים החכם, המנוסה, המנהיג, שחלומו למות על הבמה מתגשם סוף סוף.

במידה מסוימת מי שסייע לפרידמן, בעיקר, לבד מהבמאי, הוא מעצב התלבושות קרמצ`נקו, שיצר במערכון הזה חמש תלבושות שהן מלאכת מחשבת. גם התפאורה במערכון הזה, כבשני המערכונים הראשונים שעיצב, תרמה ליופייה החזותי של ההצגה, יחד עם התאורה של אבי יונה בואנו (במבי) שהייתה מגוונת ותואמת  לרוחו של כל אחד מהמערכונים. וכאשר נוסיף על זה את המוזיקה המרגשת של אבי בנימין נקבל הצגה תיאטרלית מלאה רעיונות יפים בביצועים טובים.

אז אולי זאת איננה "חוות החיות", שאולי בכל זאת תגיע אי פעם לגשר, אבל גם עם החומרים האלה מצליח יבגני אריה למצוא איזון בין הנראה לעין לבין החבוי, ולעצב את האנושי שבחיה לא פחות משהוא חושף את החיה שבאדם – בעיקר במערכון הראשון ובאחרון.