ארבעים שנה של בדיקת גבולות 

אין צורך לומר כי ספר השיאים האישיים של רנה שינפלד באמנות המחול, שהיא כמעט שם נרדף לה, איננו סגור. היא ממשיכה להתמודד בשלהי העשור השביעי של חייה ודומה כי בכל שנה ובכל יצירה חדשה היא בודקת את גבולותיה, לבדה או בחברותא, כרקדנית או ככוריאוגרפית.
 
היצירה החדשה שואבת השראתה מאסופת שיריו של לאונרד כהן כפי שהועלו בשנה שעברה במופע מיוחד בפסטיבל ישראל, בתרגומו המצוין של קובי מידן, בניהולו המוזיקלי של דניאל סלומון ובביצוע זמרים מובילים כמו שלומי שבן, ערן צור, עברי לידר, אביגיל רוז, שילה פרבר וסלומון. עם זאת, קטעי המחול אינם "מתרגמים" את השירים, ואף כי טוב שכך, לא פעם נוצרת תחושה של תחרות על תשומת הלב, ושל ניתוק בין המחול לשירים.
 
היצירה מורכבת משני חלקים נפרדים – לכאורה – עם הפסקה קצרה ביניהם. שינפלד עיצבה את הבמה, ענבל ליבליך את התלבושות המעניינות ויעקב ברסי העשיר את הצד החזותי של היצירה בתאורה תואמת להלך הרוח שלה.
 
החלק הראשון "הל-לו-יה" הוא תרכובת מעניינת בין ריקוד סולו של שינפלד לדואט בינה לבין הרקדן חמי גולדין. בחלק הזה יש רגעים מרגשים, נגיעות יפות של תנועה מעודנת, ותצוגה רומזת מרשימה ליכולותיו של גולדין בן ה-25. כניסותיו הקצרות מאתגרות היטב את התנועה של שינפלד, וכשהם יחד נוצרת אמירה מעניינת.
 
בחלק השני, "בכף ידך", מצטרפות למופע שש רקדניות להקתה של שינפלד, שיחד עם גולדין יוצרות תנופת תנועה על הבמה, כמקהלה מחוללת עם שינפלד, לעומתה או בנפרד ממנה. בחלק הזה מתבלטת עוד יותר הבטחתו הריקודית של גולדין, ולשבחה של שינפלד ייאמר כי היא היטיבה לנצל את יכולותיו המגוונות, את גמישותו וטבעיותו.
 
את הטון העיקר נותנת בחלק הזה סדרת קטעי הווידיאו האישיים של שינפלד, בביתה או בים המלח, שיצרו למופע יובל כהן והצלם שירו טקאטאני. באמצעותם שינפלד מעמתת יפה את עצמה עם עצמה, בוחנת מקרוב את הזמן שממשיך לנוע ולרגעים נדמה כי אינו יכול לה. רוחה וגופה ממשיכים לנוע באותה התלהבות שאפיינה את שנות יצירתה, למעלה מארבעים שנה, גם כאשר צילומי התקריב חושפים את סממני הגיל.
 
"רקדי לקצה האהבה" הוא בעיקרו סיפורו של דיבוק המחול שאין סיכוי שייצא מגוף הנערה שנכנס לגופה לפני יובל שנים.