קבוצת המחול הירושלמית מתארחת בסוזן דלל ובמופע מרתק גם מארחת יוצרים תל אביביים בולטים
טריו גברי אירוטי
התאגדותם של יוצרים עצמאיים לקבוצה משותפת היא אחד החלומות הגדולים שאני מטפח בקרב היוצרים התל אביביים הרבים. לא כולם יכולים להקים להקות משלהם, ולהתאגד עם מתחרים זה עניין לגמרי לא קל. ובעיקר כשצריך לוותר על הנוחות של מפעלי המחול המזדמנים המאפשרים ליוצרים להעלות רגעי מחול בודדים בלי לשאת באחריות של ממש לאמירה אמנותית רציפה.
בירושלים פועלת קבוצה כזאת, לכאורה תחת המטרה-מטרייה של עידוד התפעילות התרבותית בעיר. היוצרים שהתאגדו בקבוצה הזאת, “מחול שלם", רואים בהתאגדותם חזון משותף של חילופי רעיונות וסגנונות בין יוצרים עכשוויים. במהלך שש שנות פעילות הקבוצה – כמעט תוך התעלמות תקשורתית תל-אביבית נמשכת – הופקו במסגרת מנהל קהילתי לב העיר ירושלים אירועים רבים, כולל ארבעה פסטיבלים.
הקבוצה הגיעה לסוזן דלל במסגרת "מחול לוהט", והעלתה יצירות של שני מנהליה האמנותיים, רובי אדלמן ועפרה אידל, לצד שתי יצירות אורחות של שלומי פריג` ונמרוד פריד התל-אביביים. התוצאה בכללה היא ערב מחול מרתק ומסקרן, שיש בו גם גיוון, גם העזה, ורגעים מענגים של מחול.
היצירה המרכזית בערב הזה היא "לחץ פיזי מתון" של אדלמן, שגם משתתף בה יחד עם איציק גבאי וסשה אנגל. המחול שואב השראתו מאירועי פרשת "קו 300” מ-1984 והמלצות ועדת החקירה בנושא חקירת עצירים בשב"כ. או אז נוצר המושג "לחץ פיזי מתון". אין זו יצירה ראשונה העוסקת בנושא הזה – ומעניין כי גם בפעם הקודמת, לפני 12 שנים, עשו זאת יוצרים מירושלים - ליאת דרור וניר בן גל.
היצירה החדשה היא טריו גברי מאוד, טעון פיזיות מותשת המתמכרת מהר מאוד לרוך אנושי, כמעט אירוטי, לצלילי מוזיקה מקורית ואפקטיבית של פטר דומלינקס. מבחינות רבות האמירה המרכזית של היצירה הזאת היא כי חוקר ונחקר גם יחד הם כחומר ביד הלחץ. לפיכך, ההתבוננות של אדלמן גם טעונה בריחה – מעין הפוגה קומית לכאורה – אל ביצוע הומוריסטי של השיר "משהו יפה". היצירה הנמשכת כחצי שעה מרתקת בעיצוב מערכות היחסים, בתנועה הגמישה של שלושת הרקדנים, ובניסיון לבטא רעיון מוחשי כל כך באמצעות מחול אמנותי.
היצירה הועלתה לראשונה בפסטיבל מחול שלם 2007, וכך גם "ארצה!" של עפרה אידל שהועלתה בחלקו השני של הערב, לאחר ההפסקה. גם כאן מדובר בטריו, והפעם עם שתי רקדניות מרשימות – אפרת הנדלר ועפרה אידל, ורקדן בעל נוכחות חזקה - אלעד שובל. גם כאן מתרקמת מערכת יחסים מורכבת, אנושית מאוד. אין זו חקירה מאיימת, אבל יש גם בה מרכיב של לחץ פיזי מתון, וביטוי מסוים לעינוי ההדדי המאחד.
דיאלוג בימתי כהה
בפתח החלק השני הועלתה היצירה האורחת הראשונה של הערב - “אלגרו בלו" של המלחין-הכוריאוגרף שלומי פריג`, המופיע בה יחד עם הקונטרבס הגדול שלו. היצירה הועלתה לפני שנה בהשתתפותה של הרקדנית טליה פז לצלילי מוזיקה של שוברט ובאך "מעוטרת" במוזיקה של פריג` הפעם חל בה שינוי כפול, ואבמקום שוברט ובאך שמענו את שוסטקוביץ, ובמקום טליה פז – ובהתאמה לשינוי המוזיקלי – קיבלנו את סהר עזימי. השינוי הזה העניק ליצירתו של פריג` ממד חדש – נוכחותו של עזימי לצדו של פריג` – ראשי שניהם חבושים כגרבי ניילון שחורים - יוצרת דיאלוג בימתי חדש וכהה, המודגש בעידון התנועתי שלו – כולל זה של הקונטרבס. הייתי שמח לראות בערב אחד את היצירה הזאת בשתי הגרסאות שלה – הנשית והגברית. היא קצרה, מרתקת ומרעיבה.
בסיום הערב הועלה "זבובים ל-2", של נמרוד פריד שהוא דואט קצר מתוך יצירתו הגדולה "פיפדאנס" שהולתה אשתקד בפסטיבל בת ים. זהו דואט יפה, בביצוע מצוין של איציק גבאי ומירב דגן. איכותו המחולית הנקייה מאפשרת להעלות אותו באורח עצמאי.
28/08/2008
:תאריך יצירה
|