מופע מלא קסם שבו המסורת של תיאטרון קליפה יוצרת לעצמה מרחבי מחייה חדשים
מרחב מלא הפתעות
היצירות המרכיבות את הערב המיוחד הזה הועלו לראשונה במסגרת פסטיבל "קליפה אדומה", בשלב שבו היו עדיין בעיצומו של תהליך העבודה. שתיים מהן נוצרו על ידי פרחי הלהקה ואחת על ידי מייסדה. זהו כשלעצמו המרחב הגדול ומלא ההפתעות שציפה לקהל. המרחב האחר הוא זה של האופטימיות שגברה על הייאוש שנוצר כאשר לפני כחודש פרצה אש מהבניין השכן, טיפסה במעלה עץ הפיקוס הגדול וכילתה את מחסני הלהקה. תוך זמן קצר אבדו התפאורות והתלבושות ההיסטוריות, מלאכת ידם של יוצרי הפקות המופת הגדולות.
אבל בתיאטרון קליפה ממשיכים לדבוק באמונה באמנות ובמה שהיד, הלב והרעיון יכולים לעשות בתוכה. זה המרחב השלישי ההופך את הערב למלאכת מחשבת תלת ממדית על האדם. וזה גם מה שמגיח מבין עשרות השופרות ומתרועותיהם המשמשות את צמד היוצרים-מבצעים הצעירים זהר כהן וטקנודי קווהראדה, את התאורן אסי גוטסמן (האחראי על התאורה המצוינת של הערב כולו) ואת יוצרי המוזיקה החיה של דירק קונש ורוסלן גרוס ביצירה הפותחת "מדבר אדום".
זו יצירה בעלת יופי חזותי מרתק בכל אחד מרגעיה, ואלימה ברגעיה העדינים ביותר, מכשפת בסערת הרגש הפורצת מתוך הדו-שיח המתנהל בין הרקדנים למוזיקה, ובינם לבין הבמה המיוחדת שעיצבו במסורת החיבור שנוצר בשנים האחרונות בין אנשי קליפה לתרבות היפנית. בדואט התלת ממדי נישאים תפילות וזיכרונות ונשברים לרסיסים ובשיאו האסתטי המושלם הוא הופך הופך מרגש ומסעיר.
שם היצירה השנייה "”AA OK” מייצג ככל הנראה את ראשי התיבות של שמם הפרטי של שני היוצרים-מבצעים אלון שוובה ואנדראס מרק, שני צעירים העושים צעדים ראשונים כיוצרים. מרק בעל וותק וניסיון , ושוובה שבעצמו נחשב ליצירה של הקבוצה ומשמש כמפיק שלה, יצרו את אחד הדואטים המרתקים ביותר על אחווה גברית, על זוגיות הנאבקת לממש את עצמה, לחבר את המפריד, לגבור על המכשולים הפיזיים והנפשיים. הרצינות המדויקת וההומור העצמי הדק נותנים לדואט כוח מיוחד שאינו מאפשר לצופה להישאר אדיש למתרחש בתוך ומחוץ למרחב הירוק הקטן – מלבן קטן שבקושי מחזיק עליו את שניהם. בורחים וחוזרים, מתרחקים ונצמדים, שני גופים שהופכים לאחד ושבים אל הזהות הייחודית של כל אחד מהם. שתי נשמות שרוצות את האישי בתוך המשותף, ואת המשותף בתוך הנפרד.
אחרי שתי היצירות והסערות הגדולות שלהן באה הרגיעה ביצירה המסיימת "עם הפנים אל האור" של דמטירי טולפנוב (יצירה, ביצוע וכתיבת המוזיקה), מייסד קליפה. זו יצירה סולנית עדינה, אינטימית ואישית מאוד. יצירה בוגרת על עצב הנישא אל מרחבי השמחה והתקווה. טולפנוב חושף בפנינו שכבות של חוויות שעיצבו את אישיותו המיוחדת. הווירטואוזיות ביצירה הזאת היא בפשטות. כך כשהוא מנגן על הבללייקה שתיעלם לה אל על, כך כשהוא מתחרה בצלחת מעופפת, או מעלה פרקי ילדות בתיאטרון בובות שהוא מפעיל. הוא הבוגר שמקיים את זכרון הילדות, והוא הילד הנותן למבוגר את התבונה.
"הו, מרחבים" הוא מופע מלא קסם שבו המסורת של קליפה יוצרת לעצמה מרחבי מחייה חדשים.