מחזה מבריק בביצוע מבריק פותח את הבמה השלישית של תיאטרון חיפה בתחילת דרכו החדשה
איך להצליח בעסקים?
מריוס פון מיינבורג הוא איש מרכזי בדרמה הגרמנית החדשה, ומחזהו "המכוער" העולה עתה בבמה 3 של תיאטרון חיפה הוצג לראשונה בברלין בשנה שעברה ונחטף ל-25 הפקות ברחבי העולם. סיבה טובה לראות אותו גם כאן, ובעיקר משום שהוא מחזה מקורי במבנה הדרמטורגי שלו, גם כשהוא עוסק בנושא שאינו חדש כשלעצמו: פני האדם כפני הדור. המקוריות של המחזה היא בדרך הצגת העלילה, המספרת על לטה, מהנדס גאון שהמצאתו יוצאת לדרך השיווק והמיתוג – הדרך שהיא בתפיסתו של המחזאי "פני הדור".
לטה אמור לצאת לכנס ולהציג את המוצר שהמציא, אך הבוס מאמין כי כיעורו יהיה לרועץ, ומטיל את המשימה על מי שהיה עוזרו. לטה נדהם. מעולם לא אמרו לו שהוא מכוער. אפילו לא אשתו האוהבת. והנה עתה, ברגע הקשה הזה גם היא מאשרת את העובדה הנוראה הזאת. הפתרון הוא ניתוח פלסטי מסיבי שיוצר פנים חדשות, יפות, משווקות וממותגות כראוי. הוא הופך מבוקש מחוזר ומצליח אצל נשים, וגם אצל קשישה עשירה ועוד יותר אצל בנה ההומו.אלא שאז, כדרכם של מותגים מתחילים לצוץ סביבו החיקויים, ופניו של לטה הם המוצר המבוקש ביותר. לא אמשיך לתאר את התפתחות העלילה למען מי שישכילו לראות את ההצגה.
מעבר לתוכנו הרעיוני של המחזה, ואף מעבר להיותו גרמני מאוד ברוחו, מעבר לאוניברסליות החברתית שלו, זהו מחזה מבריק בדרך כתיבתו. ארבעה שחקנים משתתפים בהצגה, אחד מהם מגלם לכל אורכה את לטה, אחד מגלם את הבוס שלו ואת המנתח הפלסטי, אחד את עוזרו ואת ההומו, ושחקנית אחת את אשתו, את עוזרת המנתח ואת המאהבת הקשישה. שלושת השחקנים האלה מחליפים את הדמויות שהם מגלמים במהלכו של משפט או מילה שהם אומרים ללטה, כמעט ללא שינוי מחוות גוף, או שינוי סגנון הדיבור – ללמדנו שלא משנה מי אומר מה, המסר יהיה תמיד אחד. גם הטקסט עצמו, בתרגום מצוין של אבישי מילשטיין ברור וחד, מדויק מאוד, ומבריק בדיאלוגים ומונולוגים מצחיקים, והתמונה המסיימת היא מופתית בפני עצמה.
הצגה תיאטרלית מאוד
את ההצגה ביים ארי רמז, שיצירת הביכורים שלו "המאה השלושים – מופע תיאטרון משירת דוד אבידן" שהועלתה בפסטיבל עכו 2007 זכתה לשבחי כמה מבקרים ולציון לשבח של חבר השופטים. הפעם הוא חוצה את הקו שהפריד בין אותו מופע לבין הצגת-תיאטרון, ומצליח ליצור הצגה תיאטרלית מאוד, שמפענחת היטב את המבנה והטכניקה המובנים במחזה, כשהוא מסתייע היטב בכישרונם של ארבעת השחקנים שלו. החל בנורמן עיסא הנפלא, האנושי כל כך בתפקיד לטה "המכוער" שהופך להיות מותג גברי יפה ומושך ומצליח, ועד לייאוש שבהכרה באי-ייחודו - וכל זאת ללא איפור, ללא שינויים חיצוניים.
זהו למעשה גם סוד משחקם של שותפיו. ירדן בר-כוכבא חדה ומחודדת בתפקידי האישה והקשישה, יואב בר-לב ענייני כאסיסטנט ומצחיק ונוגע ללב כהומו, ושרון אלכסנדר נהדר בתפקיד הבוס ובעיקר בתפקיד המנתח הפלסטי. תמונת הניתוח הפלסטי שהוא מבצע בפניו של לטה, בסיועה של בר-כוכבא, היא תמונת תיאטרון למופת, והישג של הבמאי ושניהם גם יחד.
לילי בן נחשון עיצבה תפאורה מינימליסטית יפהפייה בפשטות הקווים שלה, דיתי אופק עיצבה תלבושות ממותגות, יעקב סליב עיצב תאורה קרה ומנוכרת כראוי, ורן בגנו עיטר במוזיקה טובה.