מופע המחול מספרד אינו מייצר תמונת מחול ברורה. כשהוא במיטבו הוא נראה תיאטרלי במופגן
מופע קרקסי נטול הומור
"מלוקוס פלמנקו", יצירתו של קארלוס צ`מורו, המנהל והכוריאוגרף של להקת "מלוקוס דאנזה" מספרד, איננה מקיימת בפועל את הבטחת הפלמנקו המצויה בשמה. יש אמנם רגעים שבהם מסורת הפלמנקו מגיחה אל הבמה, אבל אלה מעטים מאוד, ויותר משהם מהווים מוטיב יצירתי הם נראים כגשרים המוליכים את היצירה מתמונה אחת אל האחרת.
צ`ימורו הקים את הלהקה לפני עשר שנים והיא נחשבה כחלוצה ביצירת סגנון ייחודי, ויצירותיו הוערכו כחדשניות, וכמו "מלוקוס פלמנקו" הן נשענו על אוסף אקלקטי של קטעי מוזיקה. הפלמנקו בכל מקרה אינו מעניין כשלעצמו, למעט אולי רק הקטע המוקדם הנרקד בישיבה על כסאות, שבו צ`מורו שגם רוקד את יצירתו יחד עם שבעה רקדנים ורקדניות נוגע במשהו בעל מקוריות תנועתית.
היצירה נרקדת על רקע קיר אחורי גדול מצויר, שבמרכזו פתח הנראה כפה פעור של דמות מאיימת. מתוך הפתח הזה באים הרקדנים ואליו הם שבים בדרך כלל, כשאת כל התהליך מלווים שני רקדנים הנראים כליצנים אבודים בחלל. למעשה גם שאר הרקדנים בתלבושותיהם התיאטרליות ובאיפור רומזים למופע קרקסי, בדרך כלל נטול הומור ויותר משהם מצליחים ליצור תמונת מחול ברורה הם מאזכרים, במיטב רגעי המופע, את תיאטרון הפנטזיות של לורקה.
בכללה היצירה מיועדת לתאר מצבים אנושיים מוכרים – גם אם הם מוצגים על ידי דמויות לא אנושיות, כמו זוג ציפורים. קטע זה מכיל רעיונות ביחס להתנהגות האדם בנושא הזיווג וההזדווגות, בביטוי פשטני למדי. הפשטנות מאפיינת את כל הקטעים המתיימרים לבטא את הרעיון הכללי, וגם את הזיקה לפולקלור או לשורשי התרבות של ספרד. אולי משום כך לא היה ניתן לאבחן איכות מיוחדת של רקדני הלהקה, ובמיטבם הם נראו תיאטרליים במופגן.