צבי גורן צפה פעמיים ביצירתם של ארקדי זיידס ואיתי וייזר ונותר עם סימני שאלה
שינוי ברגע האחרון
לפני תחילת ההופעה הראשונה של יצירת המחול החדשה מבית היוצר של הזירה הבינתחומית נמסר לקהל כי שני גרנות לא תרקוד – היא נפצעה יום לפני כן - ובמקומה ירקוד ארקדי זיידס. במהלך ההופעה שבו ועלו בי כמה תהיות הנוגעות להחלטה הזאת שלא לבטל את ההופעה ועל כן, לא נותרה ברירה אלא להציב את הכוריאוגרף בתפקידה של הרקדנית, ותוך קיום זהותו הגברית.
אין זו כמובן פעם ראשונה שמתקיימים חילופי תפקוד ביצירות מחול או בתפקידים שנועדו מלכתחילה לבני מין אחד. בז`אר עשה זאת עם הבולרו שלו, ויצירתו של אוהד נהרין "חלב שחור" שעלתה בשבוע שעבר במסגרת "פרוייקט 5"
עם חמש רקדניות זכורה לרבים בגרסתה הגברית. בשני המקרים הכוריאוגרף התאים את היצירה לשינויים. אינני בטוח אם לקראת ההופעה הראשונה הייתה לזיידס הזדמנות לשנות משהו, וכך גם ביחס לשתי ההופעות הבאות. אבל במוצ"ש, בפעם השנייה שצפיתי ביצירה שלו, כבר לא הודיעו לקהל על השינוי.
התהייה שהעסיקה אותי במהלך הצפייה הראשונה, ועדיין מציקה לי, היא סביב השאלה אם השינוי הכפוי הזה שינה משהו במכלול של היצירה כפי שנהגתה ונבנתה. האם העובדה שבמקום שני רקדנים ושלוש רקדניות מופיעה קבוצה שהאיזון הזה התהפך בה ועתה היא מורכבת משלושה בנים ושתי רקדניות. ומה משמעות השינוי, אם ישנה כזאת, כשמדובר בדואטים שנועדו לשתי רקדניות או לרקדן ורקדנית ועתה רוקדים אותם זוג מעורב או זוג חד-מיני. ועוד ועוד תהיות ללא מענה בהעדר היכרות עם המתכונת המקורית של היצירה. אם אין זה משנה מי רוקד מה, כי אז זה אומר שהרקדנים הם בסך הכל כלי חסר אישיות וזהות אינדיבידואלית, כמו הכורוס בבלט הקלאסי. אבל זה לא מה שקורה ביצירה הזאת שבה לדברי היוצרים לכל דמות יש נקודת מבט משלה. ואם כך – הרי ברור שהשינוי מכיל משמעות.
התבוננות לצד פרצי אלימות
המעניין הוא כי שבירת-הראש הזאת מתקיימת בצל הרעיון המקורי של היוצרים לנסות לבחון באמצעות המחול שלהם מה קורה "כשרעיון או תפיסת עולם של אדם או חברה מחבקים ואוספים אותנו לתוכם", הגדרה יפה למה שבמילה אחת אנו אומרים "השתלטות", או אולי כניעה מתוך "רצון ובחירה חופשיים" לחברה ולתרבות הגדולות מכל אחד מאתנו. ואולי גם השאלה המתבקשת אם גם בהיותנו אינדיבידואלים אנו ממשיכים לקיים את הקולקטיב.
היצירה נמשכת כמעט שעה והיא בנויה על תמונות נפרדות הנובעות או מתפתחות זו מזו, אם כי לא תמיד הקשר בין החוליות ברור. עם זאת, אולי בשל העובדה שסגנון התנועה הפעם רך וכמעט ללא נוירוזות ותזזיות אלקטריות שאפיינו את זיידס בעבר, נוצרת תחושה של רציפות כמעט הגיונית. זיידס יחד עם סשה אנגל, דני נוימן, עמית הדרי ושרון צוקרמן מצליחים בעיקר לקיים קשר חי מאוד ביניהם, ועוברים בין מצבים פסיביים לאקטיביים, עם רגעים של התבוננות, ופה ושם גם עם פרצי אלימות פיזית או נפשית, של התנגדות או של רצון לשכנע. ויש תמונות מרתקות או משעשות שבן הקבוצה יוצרת דימויים שונים המתכתבים עם שליטה וכניעה, ובסיום מגיעה תמונה גדולה אחרונה שבה נראה כאילו מתוך הטלוויזיה פולשים ארבעה גיבורים, טורפים את הילד הצופה בהם, והוא מצדו נטרף כליל.
ברגעים רבים מה שנראה קונקרטי נראה כחסר פשר, ובמידה מסוימת אפשר להגיד זאת על המכלול, ומה שנראה כאוטי דווקא מקבל מבנה ברור, אם כי התאורה של איתי ויזר שוברת מעת לעת את השלם, אך מהר מאוד מתאוששת ומחזירה את הרציפות למקומה. בניגוד מסוים לפסקול שערך זיידס ואשר גם ברגעי השקט המוחלט שלו ולמרות הסגנונות השונים של הקטעים הוא יוצר התפתחות. גם סגנון התלבושות: ג`ינס מהוה וטי-שירטס עם איור דהוי, שעיצב ערן שני משדר אחידות רעיונית.
מי זה בראיין וואש?
התהיה האחרונה, לפחות ברשימה הזאת, נוגעת לדמותו של בראיין ווש שהיצירה מזמינה לפגוש אותו. כשקוראים את השם באנגלית Brian Wash לא קשה לפענח שמדובר בחילוף אותיות בשם הפרטי וכי בעצם מדובר ב"שטיפת מוח". כלומר היוצרים מתעתעים בנו לחשוב שמדובר באיש קיים.
משום מה עלה בי חשד שהתעתוע הוא דו כיווני, ושאלתי את גוגל. התשובה שקיבלתי הפתיעה אותי. אכן, כמעט כל ההפניות היו לכיוון שטיפת המוח, אחרות לעבר יצירתם של זיידס וויזר, אבל שורה אחת בישרה לי כי יש אחד במילווקי, שלא נראה כי יש לו קשר לעניין, ועוד אחד בגרמניה ששמם בראיין ווש. הצצה בדף שלו במיי-ספייס רומזת שהגרמני יצר לעצמו את השם הזה מתוך אותה מחשבה של שטיפת מוח.
ואולי כל זה רק תוצאה של מחשבה בהפרעה, כמו ברגעים שונים ביצירה.
16/11/2008
:תאריך יצירה
|