צבי גורן נהנה מהחיבור בין שתי יצירות מחול של רונית זיו, שנוצרו בהפרש של שש שנים
דימויים מהחיים
אחד היסודות המאפיינים את יצירותיה של רונית זיו הוא התפיסה הרעיונית שלה, הרואה במחול מופע בימתי לכל דבר, הצגה שהיא תיאטרון-תנועה. היא מספרת סיפור, היא יוצרת עלילה, ומעצבת דמויות באמצעות רעיונות תיאטרליים וכוריאוגרפיים, ולעתים גם בעזרת טקסטים. התוצאה, לפחות עד כה, מהנה לא פחות משהיא מרתקת, ולא מעט בזכות נגיעות של הומור בריא, ושימוש בדימויים מהחיים, אם אפשר להגדיר כך את החומרים שהיא משתמשת בהם.
בתכנית הנוכחית זיו מצרפת שתי יצירות שמפרידות ביניהן שש שנים. הערב נפתח ביצירה החדשה יותר "אישה א`” המתרחשת בחנות נעליים, כשהתפאורה בנויה מקיר אחורי שכולו קופסאות נעליים, ומאחוריו יגיחו במהלך היצירה שתי רקדניות, כרמית בוריאן ורוני ברנדשטטר והרקדן נדר רוסנו, שיצטרפו אל הרקדנית דניאל גל המגלמת את הדמות העיקרית ביצירה.
גל פותחת את היצירה בתנועה מחודדת, היוצרת נוכחות ברורה ואפילו בוטה. אחר כך מצטרפת, בנוכחות מנוגדת, כרמית בוריאן, ובין השתיים מתפתחת מערכת יחסים כמעט אירוטית, שבשיאם נכנסת לתמונה רוני ברנדשטטר, שפלג גופה התחתון הציץ כל הזמן מעבר לקופסאות הנעליים. היא מופיעה בבגד גוף כסוף מנצנץ, כוכבנית זוהרת בנוסח מרלין מונרו, גונבת לרגע את ההצגה, עד שגם דניאל וכרמית מחליפות בגד ומתלבשות כמוה, שלוש שהן אחת.
רונית זיו מכניסה בנקודה הזאת את נדר רוסנו כמייצג הגורם הגברי העוין, המנצל, האונס. המעניין בעיצוב דמותו הוא דווקא העידון התנועתי שרוסנו מיטיב לעצבו. אבל מבעד לתנועה הזאת נשקפת סכנה, מוחשית או מאיימת כשהוא מתיישב מעבר לשולחן ובוחר מי תהא קרבנו. היצירה מגיעה אל שיאה בבידודה המחודש של דניאל, כשהדימוי הזוהר נמוג ונעלם.
את התמונה הנשית המורכבת הזאת מלווה כל העת נגיעה רכה של הומור, וזה היסוד החיצוני המחבר את "אישה א`" ל"אישה ב`", יצירה שופעת ניחוחות של הומור, שנוצרה עבור הרמת מסך 2002 תחת השם "בוץ". ביצירה הזאת משתתפת רונית זיו לצד כרמית בוריאן ורוני ברנדשטטר. זיו היא האם המכינה סלט כרוב, וליתר דיוק הקוצצת על שולחן בעומק הבמה כרובים שלמים, בזה אחר זה. שתי הרקדניות המצוינות ושופעות האנרגיה נראות כבנותיה הסוררות, והכוריאוגרפיה שנכתבה להן מצביעה על כיווני ההתקדמות של זיו מאז ועד עתה. בשלב מסוים הן מעבירות את שולחן הסלט עם זיו אל מרכז הבמה, ובשלב אחר מתחולל מרד שבמהלכו כל מה שנקצץ מועף לכל עבר.
שיאו המצחיק של המחול הוא ברגע שזיו, שחקנית טבעית מאוד, מתייצבת מול פני הקהל ונושאת נאום שכתבה המחזאית רביד דברה, ובו בין השאר היא מספרת על מפגש מצחיק עם שמעון פרס במהלך מערכת בחירות שאילו רק ידע את אמנות הסלט שלה היה, בלי ספק, מתאהב בה... אולי הוא החמיץ משהו – בסיפור הוא נעלם כשמתברר כי היא לא מתכוונת להצביע עבורו – אבל הקהל הרוויח את זיו המבצעת והיוצרת שלא בגדה באמנות שלה אפילו למען פרס או רק בשביל סלט כרוב.
המוזיקה המצוינת המלווה את הערב היא משל רן בגנו ואמנדה גאלאס ב"אישה א`", ושל יובל שפריר ב"אישה ב`". מירב אוחיון עיצבה את התלבושות ל"אישה א" ודליה לידר ל"אישה ב`".
15/01/2009
:תאריך יצירה
|