אחד האירועים המרתקים שהתרחשו במסגרת חודש "מחולוהט" במרכז סוזן דלל הייתה הבכורה הישראלית של יצירתו הכוריאוגרפית החדשה של עמנואל גת.
הערב מורכב לכאורה משני חלקים – דואט של גת עם רועי אסף, לצלילי ארבעה שירים מהמחזור "מסע חורף" מאת שוברט, ו"פולחן האביב" של סטרווינסקי בביצוע עמנואל גת ולהקה.
ההפקה היא של מרכז סוזן דלל בשיתוף עם פסטיבל המחול אוזס ודאנס פורום מונקו-צרפת
שני חלקים - יצירה שלמה
לכאורה שני חלקים, שהפסקה מפרידה ביניהם, אך למעשה - יצירה שלמה, בשתי מערכות מנוגדות, שונות באופיין הכוריאוגרפי, ומחוברות חזק זו לזו בשאר-רוח של השראה, בהתבוננות חזקה אל המבוך האנושי, ובעיצוב מדויק מאוד של הרגש הצפון בכל אחד מהן.
אפשר שזה כך אך ורק משום ששתי היצירות באות זו אחר זו. אבל לא. כש"מסע חורף" מסתיים, ושני הרקדנים ניצבים כממתינים, הם מעבירים לקהל את התחושה שיש משהו נוסף, מעבר להפוגה, משהו שעתיד להתרחש והוא נוגע למה שכבר היה עד כה.
וכבר בכך, בפני עצמו, מדובר בהישג יצירתי חשוב של גת: הראייה של ערב המחול כיחידה שלמה, גם אם מדובר ביותר מיצירה אחת, והיכולת לממש את הראייה הזאת.
גבריות חזקה בתנועה רכה
בדואט "מסע חורף" מתרחש מעין תהליך פרידה יצירתי מאוד. עמנואל גת ורועי אסף – המתגלה גם כאן וגם ב"פולחן האביב" כרקדן מרתק באישיותו ובבביצועיו – יוצאים לדרך מנקודת מוצא מוכרת מאוד מיצירות קודמות של גת. הם לבושים בשמלות אפורות, וצעדי המחול באים מתוך השפה המוכרת האופיינית כל כך של גת – גבריות חזקה בתנועה רכה, עגולה, מלטפת-מתלטפת.
אט אט נפתחת התנועה של השניים, והם מחדדים מחוות, מהדקים את הקשר ביניהם, ויוצרים מעגלים חדשים. הכוריאוגרפיה משתמשת באטמוספירה של כל אחד מארבעת השירים כדי להטעין את הדואט באמירה ריגשית מאוד, המתחזקת מקטע לקטע, ומאפשרת לכל אחד בקהל ליצור לה את העלילה שלו.
הסלסה שבפולחן האביב
ב"פולחן האביב" שובר גת את הכלים שיצר ב"מסע חורף" והוא מגלה ביצירתו הגדולה של סטרווינסקי מקצב חדש, שונה לחלוטין מכל מה שנמצא בו בעבר – מקצב הסלסה הלטיני.
כשהיצירה מתחילה מרוכזים חמשת הרקדנים – גת, אסף, שני בן-חיים, אביטל מנו ומאיה ברינר – על שטיח אדום במרכז הבמה. מעת לעת הם אמנם יחרגו ממנו, אבל זהו המשטח שעליו יתרחש הפולחן כולו, שני הגברים במכנסיים וחולצה שחורים, שלוש הנשים בשמלות אדומות לוהטות.
האדום, הדם, הלהט, הסומק – הם הגוון השליט, המתחזק מעת לעת בעזרת התאורה האפקטיבית מאוד שעיצב גת.
שירת רבים מול שירת יחיד
הרקדנים שקועים כמעט ללא הפוגה בריקוד סלסלה לולאתי – מחליפים פרטנרים, שבים ומחליפים, שבים ומחליפים בתנועה מתמדת, עוצרת נשימה, שמתוכה משתלחים הבהקים והבזקים של תנועה אחרת, חריגה, כאילו מורדת. ואז שבה ומתפייסת, חוזרת ומתחברת אל הלולאה.
לעתים הלולאה היא זו שמתנתקת, היא זו שמרחיקה מעליה את אחת מחוליותיה, ואז שבה ומאמצת אותה לחיקה בחזרה.
שירת רבים מול שירת יחיד. הפרטי מתוך הכללי, המלא. וכך שוב ושוב, בעושר תנועה, בגיוונים קטנים לכאורה, עד הסוף – כאשר הקבוצה נעלמת ועל השטיח נותר קורבנה.
לסיכום - "מסע חורף/פולחן האביב" הוא הישג חשוב לעמנואל גת, ומבסס את מעמדו לא רק כרקדן חשוב אלא גם ככוריאוגרף בעל יכולת ביטוי סוחפת.
לפרטים נוספים ולמועדי מופעים
08/08/2004
:תאריך יצירה
|