עיבוד בימתי עכשווי  ל-"סיפור פשוט" רומן המופת של ש"י עגנון עולה בימים אלה בתיאטרון חיפה. את הרומן עיבדו למחזה שלמה ניצן ויצחק גורמזאנו גורן ואת הצגה ביימה דניאלה מיכאלי. משתתפים בה יואב דונט, גאיה טראוב, אסתי זקהיים, דניאלה וירצר, יונתן צ`רצ`י , עירית נתן-בנדק, בוריס שיף ויואב בר לב.
 
המחזה מספר על הירשל, נער בגיל ההתבגרות (יואב דונט, "לאהוב את אנה") שמתאהב בבלומה, קרובת משפחה המתגוררת בבית הוריו (דניאלה וירצר, "הבועה"). אמו (אסתי זקהיים), הכבולה בכבלי המסורת והמוסר הבורגני, מתנגדת לקשר בין בנה לבין מושא תשוקתו. האם פונה אל שדכן העיירה כדי להשיא את בנה לנערה אחרת, מינה (גאיה טראוב, "במרחק נגיעה"), שייחוסה המשפחתי תואם את מעמדו. הנער נכנע לתכתיב של אמו, נוטש את אהובתו ונישא לצעירה שמייעדים לו הוריו. אך להשלמה עם הצו המשפחתי והחברתי יש מחיר: הלחץ הנפשי בו נתון הנער גורם להתמוטטותו הנפשית.  סיפורו הנודע של חתן פרס נובל לספרות ש"י עגנון עוקב אחר תהליך אובדן השפיות של הנער המתבגר לצד לביקורת חברתית נוקבת על העיירה היהודית בגולה. 
  
"היופי העצום של עגנון זה המקום הפתוח לפרשנויות"

לדברי הבמאית דניאלה מיכאלי "המחזה נותר נאמן לשפת הסיפור לחלוטין, אין מילה שנאמרת על הבמה שלא נכתבה על ידי ש"י עגנון. המעבדים שמרו גם על `הסיפוריות` של הרומן, שכן את העלילה מובילה דמות של מספר (יונתן צ`רצ`י) ובמהלך הסיפור הסצנות `קמות לתחייה` על הבמה. אחד האתגרים שעמדו בפני היה למצוא שפה שמאחדת בין הז`אנר של מספר סיפורים לבין הסיטואציות בין הדמויות לבין עצמן".
 
ההתמודדות עם השפה העגנונית הייתה אתגר לא קטן בעבודת הבימוי "לחלק מהשחקנים היה קושי עם השפה הזו, לדעת איך לדבר אותה ולהפוך אותה לשלנו, ובחזרות היה צריך למצוא את הדרך לדבר את השפה הזאת ולשחק אותה, לתת לה משקל בלי לדקלם אותה. החיים היו אז יותר איטיים, את מה שהצעירים אומרים היום בשתי מילים אמרו אז בצורה יותר מורכבת וארוכה, ועבדתי עם השחקנים על זה. גם יונתן צ`רצ`י, למשל, שלא בא מחברה אשכנזית, אמר שזה זר לו ולקח לו זמן להתיידד עם השפה". "זה לקח יותר זמן ממה שציפיתי, ונתתי להם לקרוא מאמרים על התקופה ההיא", היא מספרת. "היו לשחקנים המון שאלות על העולם ההוא. אני רציתי להתחיל מהשפה ומהלב האוניברסלי והפסיכולוגי של העניין, אבל ככל שהתקדמנו הייתה לנו הרגשה שצריך גם להתייחס לתקופה ולהבין את העולם הזה ואת המערכת החברתית והמשפחתית של התקופה".
 
הסיפור עצמו קוצץ והודק לקראת העלייה לבמה. "המחזה מאוד מתומצת", אומרת מיכאלי, "הוא לא מביא את כל רוחב היריעה של הסיפור הזה אבל שומר על מהלך השתלשלות של הסיפור המקורי". לדברי  מיכאלי  "הסיפור עצמו נתון להמון פרשנויות והיופי העצום של עגנון זה המקום הפתוח, שלא נאמר פה משהו חד-משמעי והוא לא לוקח צד, הוא מתייחס באירוניה לכמה צדדים ומפתיע בזה. אני מקווה שמצאנו את הדרך לשמור על חלק ממורכבות הסיפור, ובמידה מסוימת להשאיר את האופציות השונות של הפרשנות נוכחות למשל - האם הסיום טוב או לא כל כך טוב. דווקא המקום הפתוח הזה יחסית מאפשר לכמה רבדים ומשמעויות שונות לצוף".
 
למרות שהסיפור מתרחש בעיירה היהודית בסוף המאה ה- 19, הבמה נותרת מינימליסטית והמוזיקה, על אף אזכורים של כלייזמרים, היא מוזיקה עדכנית. "בעיניי זה עיבוד בימתי מודרני", אומרת מיכאלי, "אנחנו לא משחזרים עיירה יהודית על הבמה. `סיפור פשוט` הוא גם לא על זה לדעתי, אלא זהו סיפור חיים, וההיבט הפסיכולוגי של הסיפור הוא אוניברסלי ורלבנטי גם היום. אין פה שחזור תקופתי היסטורי, אלא יש פה רק רמז מרוחק לעיירה, כי משם כולנו יוצאים. זה שייך לעולם מסוים, עולם יהודי, אבל אין פה פולקלור". 
  
  
לילי בן נחשון עיצבה את התפאורה ועפרה קונפינו היא מעצבת התלבושות. חני ורדי עיצבה את התאורה ורויטל מוניטה כתבה את המוזיקה. דיבור ושפה: אסי אשד.  .
 
ההצגה תעלה החל מיום רביעי, ה-28 בינואר 2009 ב-20:30 בתיאטרון חיפה.