הומור חכם, עצב דק

"אנסמבל תיאטרון דיוניסיה" הוא תיאטרון יוצר שנוסד לפני כשנה על ידי השחקן יוסי אלמוג ובניהולו האמנותי. האנסמבל כולל צוות שחקנים, בוגרי בתי ספר למשחק בשנים האחרונות, יוצרים ואנשי במה. האנסמבל פועל בדיאלוג עם מיומנויות במה מגוונות כגון: תנועה, שירה, מוזיקה וכמובן משחק, ובמהלך השנה משתתפים חבריו באופן רציף בשיעורי תנועה וקול כחלק מהתהליך היצירתי .

הפרויקט הראשון של האנסמבל הוא "מסכות – או לא להיות" שנכתב על ידי לילך וולך ובוים על ידי אלמוג. על פניה זאת הצגה המורכבת מקבוצת תמונות נפרדות שבכל אחת מהן מועלה מצב שונה של יחסי זוגיות, תלות הדדית, משיכה, מיניות, בדידות וגם עריריות. את התמונות האלה מציגה ג`וליה, זמרת דראג קברטית, המלווה אותם מבחוץ בלהיטים סנטימנטליים-ציניים, משקיפה, מגיבה ומחברת ביניהם. מחומרים כאלה אפשר ליצור רוויו, או מופע קברטי, אבל יוסי אלמוג השכיל ליצור מהתמונות אלבום של זוגיות אחת, זו הקיימת למעשה בכל אחת מתופעות המצב הקיומי שאליו שואף האדם מבראשית, מבעד למסכות הרבות שאנו עוטים עד שהן נופלות בזו אחר זו כמו בהצגה הזאת.
 
החל בתמונה הראשונה, יפהפייה בעיצובה, ועד הסיום המקורי המפתיע, אלמוג עיצב הצגה שהיא תיאטרון המקיים את המובטח בהצהרת הכוונות של האנסמבל. תיאטרון שבו דיאלוגים והמונולוגים שלילך וולך כתבה בשפה טבעית, קולחת ואמינה בכל מצב, משתרגים אלה באלה באמצעות משחק ותנועה המסוגננים ומעוצבים לפרטיהם. בכל תמונה יש הומור חכם ויש גם לא מעט עצב דק, והרבה חום וכנות אנושיים שבאים לידי ביטוי במילים ובעיצוב החזותי.
 
אלמוג גם היטיב לעצב את הזיווגים של שחקניו בהתאמה לכל תמונה. שירלי זר ודורון בן דוד, כשחקנית ושליח שרומן נרקם ביניהם, מיטל עמר ואלון הררי כזוג נשוי עם בעיית פוריות, אביב זמר וזיטה יגודייבה כצמד-חמד סאדו מזוכיסטי, עדילי ליברמן ובובת החלומות שלה (שעיצבה יעל סקידלסקי), ואני דדון ככלה לפני חופתה. ובמיוחד יניר בלסן המרשים בתפקיד ג`וליה, בשירה ובמונולוג מפתיע לקראת סיום שבו המסכה שלה היא האחרונה שנופלת וחושפת סיפור אחר, שונה בעליל ומרגש ביותר.
 
יעקב סליב עיצב תאורה יפה ועדינה מאוד למהלך העלילה, וסטודיו 6b  עיצב תלבושות יפות.