פסטיבלים - הקרנבל של מפיסטופלה

שיחה עם המעצבת בוקי שיף שלמעלה מ-300 תלבושות בעיצובה הם חלק מהפקת "מפיסטופלה" שעולה היום באופרה הישראלית

"באופרה אין הפקות קטנות"

צהרי יום שני, שבוע וחצי לפני הפרמיירה הישראלית לאופרה "מפיסטופלה" מאת אריגו בויטו, המבוססת על "פאוסט" של גתה, והמעצבת בוקי שיף עובדת בשצף קצף. כאן, במגרש הביתי שלה, היא עובדת יד ביד עם מי שהיא מכנה בפשטות מפתיעה "האלוהים שלי" - אהובה שירי, מנהלת המתפרה ודמות ותיקה בתיאטרון ובאופרה הישראליים.

"אהובה גידלה אותי", מציינת שיף, שהחלה את דרכה בעיצוב תלבושות ובמה עוד בשנה השלישית שלה כסטודנטית בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. "לפני 24 שנים עיצבתי לתיאטרון באר שבע ואהובה תפרה עבורי את התלבושות. יש בינינו יחסים של אימא ובת. במסעותיי בעולם אני מזכירה אותה", מצהירה שיף, "היא תופרת וגוזרת שלא למדה מעולם, שעובדת מתוך אינטואיציה. אמנית אמיתית". שירי היא מנהלת המתפרה באופרה זה 16 שנה. בעשור שקדם לכך, עבדה בסטודיו עצמאי בסמוך לאולם הקאמרי בדיזנגוף פינת פרישמן ופעל כמונופול שתפר תלבושות גם להבימה ולתיאטראות נוספים. המונופול נשבר רק בשנות ה- 90, עם גלי העלייה מברית המועצות לשעבר, שהביאו עימם תופרים וחייטים מקצועיים.

"אמנם היום אני קצת בלחץ, אבל אני סומכת עליה שכשזה יגיע לידיים שלה, הכל יהיה בסדר", אומרת שיף על ההכנה של התלבושות להפקה.

זו הפעם הראשונה שמעלים בישראל את האופרה האיטלקית הקלאסית בבימויו של הבמאי הצרפתי, ז`אן לואי גרינדה, שביים בעבר באופרה הישראלית את "דון קרלו" ואת "לה ג`וקונדה". גרינדה הזמין את שיף, שבשנים האחרונות מתבלטת גם בקריירה בינלאומית, לעצב את 300 התלבושות לסולנים ולזמרי המקהלה הרבים. בהפקה משתתפים 80 חברי מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של ישי שטקלר, ועוד 30 חברי מקהלת הילדים "אנקור" בניצוחה של דפנה בן יוחנן, לצד סולנים מובילים מהעולם, באיטלקית.

"באופרה אין הפקות קטנות", אומרת שיף ומציינת שאין הרבה הבדל בין הפקות תיאטרון להפקות אופרה, פרט לגודל. "מבחינתי, כמעצבת, ההתייחסות שלי מתחילה מהסיפור, מהדרמה, ההבדל המשמעותי הנוסף הוא במוזיקה, שמוסיפה לתהליך העיצוב במובן הטכני, של כניסות ויציאות, שלא קיים בהיקף כזה בתיאטרון. תהליך העבודה עם הבמאי הוא זהה - מגבשים רעיון, בעקבותיו אני עושה סקיצות או מק"טים, במקרה של תפאורה, מדברים ובונים את הקונספט, שבעקבותיו נראית התוצאה על הבמה".

"מפיסטופלה" הועלתה בבכורה ב"לה סקאלה" מילנו ב-1868 ולאחר שינויים שערך בה בויטו הפכה לחלק מרכזי וחשוב ברפרטואר האיטלקי. האופרה נחשבת לאחת הבולטות באופרות המקהלה. בויטו העניק למקהלה תפקידים חשובים בעלילה ובמרכזם תפקיד האל. לצידה של המקהלה יש תפקידים לשלושה סולנים. בויטו בחר להתמקד בשטן ובמאבקו עם האל, ובאופרה שלו מפיסטופלה הוא ההתגלמות של הלא הנצחי המתעמת עם האמת, היפה והטוב. כאן, אצלנו בניצוחו של מנצח הבית של האופרה, עומר מ. ולבר.

על פי גתה מפיסטופלה הוא דמות שטנית, גרוטסקית ורודפת תענוגות גם יחד. האופרה אפשרה לשיף לעצב עולם שלם של דמויות המאכלסות בין השאר את גן העדן ואת הקרנבל הססגוני שמתרחשים במהלכה. "מקורות ההשראה שלי הם אינסופיים. באופן כללי המקורות שלי הם קרקס, ארכיטקטורה, פיסול, ציור, אופנה וסתם חומרים שאני מוצאת ברחוב", אומרת שיף על התלבושות הססגוניות שעיצבה, דוגמת שולחן אוכל עמוס תענוגות כשמלה, או דמויות מופשטות של מלאכים דמויי רוחות רפאים - לבושים וצבועים בלבן. שיף מוסיפה: "לא שאבתי השראה מהפקות קודמות של האופרה הזו. יש כאן הרבה תמונות, קרנבל ענק, שזה כיף לכל מעצב. יש סצנות שבניתי באופן דרמטי ואבסטרקטי – שחור ולבן. איפה שמופיעות מכשפות בטקסט, הלכתי על משהו מאיים ודרמטי, לא מכשפות סטנדרטיות שמופיעות באגדות ילדים".

שמעו וגנר בבית ניצולי שואה

את ההבנה כי היא מעוניינת לעסוק בעיצוב לבמה ולקולנוע קיבלה שיף בנעוריה, כשצפתה בסרטו הקלאסי של פרנקו זפירלי "רומיאו ויוליה" מ- 1968. "הייתי בת 17 ונמשכתי לעולם העיצוב לקולנוע. שחזור התקופה של ימי הביניים משך אותי. לפני כן, ממש לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות". עוד היא זוכרת מילדותה בתל אביב את אביה, ניצול שואה שכל משפחתו חוסלה, מאזין לאופרות בבית. "הוא אהב לשמוע גם את וגנר", היא נזכרת, "וזה יוצא דופן במשפחות יוצאות שואה".

שיף מזכירה את סרטי קסטל, כאבן דרך בראשית הקריירה שלה, שם עשתה את הסדרה "הנביאים והמשלים" של ראובן מורגן. את התנופה לקריירה הבינלאומית שלה קיבלה ב- 1994 כשעיצבה עבור הבמאי דיוויד אולדן את ההפקה "טנהויזר" על פי וגנר באופרה של מינכן, (עימו עבדה ב- 1990 באופרה הישראלית על "פאוסט" של המלחין הצרפתי שארל גונו). בעקבות חשיפה ש"טנהויזר" קיבלה בערוץ ארטה, הצרפתי-גרמני, החלה לקבל פניות נוספות מבמאי אופרה מובילים בעולם ולחלק את זמנה בין ישראל, אירופה וארה"ב. בין השאר גם עיצבה תלבושות לשלושה פרקים לסדרה הבריטית הקסומה "אגדות עמים", שזכורה היטב למי שגדל בימים שפעל בארץ רק ערוץ אחד. בארץ עבדה בתיאטרון עם אילן רונן, חנן שניר ואף עיצבה עבור חנוך לוין וניסים אלוני. הפקות תיאטרון צנועות הן מדיום שאליו היא מתגעגעת.

"אין לי פרטנזיות להיות במאית", היא אומרת, "אבל בשנתיים האחרונות יצא לי לעבוד בכיוונים יותר בינתחומיים כמו עבודת מיצב שהוזמנתי לעשות לאחרונה עבור גלריה פרטית בברלין, עיצוב חלונות ראווה לחנויות תכשיטים יוקרתית, שלקחתי לכיוון של קומיקס, גם כן בברלין, וגופי תאורה לאספנים פרטיים מהארץ, בעקבות עיצוב תלבושות שעשיתי לאופרה בלונדון".

"בעקבות המצב הכלכלי, בשנים האחרונות יש ירידה בהשקעה באופרה באירופה ובעיקר בגרמניה. ירידה של כמעט 50%", אומרת שיף ומסכמת: "אצלי לא תמצאי את הטרוניה שבחו"ל יותר טוב. מה גם שבארץ יש לנו מקצועניים לעילא ולעילא", היא אומרת ומישירה מבט לאלוהים שלה, לא זה של מפיסטופלה.