העיבוד של יבגני אריה לבשביס זינגר מאבד את הסערה האנושית לטובת אסתטיקה בימתית
לא נוגעת בכאב
אחרי "העבד"’ ההצגה המרגשת הראשונה לפי רומן של יצחק בשביס-זינגר שיבגני אריה העלה בגשר, ו"שושה" הפנורמית שיצר והייתה גם היא להיט גדול, הגיע תורו של הרומן המיוחד והמסעיר "שונאים. סיפור אהבה", כסוגר טרילוגיה יצירתית של הבמאי והתיאטרון שלו.
עלילת הרומן, שזכה לעיבוד קולנועי מצליח ב-1989, מתרחשת בניו יורק ומספרת על פרשת נישואיו המשולשים של הרמן ברודר ניצול שואה, המועסק ככותב צללים של רב אמריקני עשיר. הוא נשוי ליאדוויגה הפולניה, שהייתה משרתת בבית הוריו והצילה אותו מהנאצים, ובה בעת הוא מנהל רומן עם מאשה, פליטת שואה כמוהו החיה עם אמה רדופת הפחדים וריחות העשן. חייו המתנהלים כמערכת שקרים מסתבכים עוד יותר כאשר לניו יורק – ואליו- מגיעה אשתו הראשונה, תמרה, שהאמין כי נהרגה יחד עם ילדיהם.
המצב הלא-ייאמן הזה זוכה אצל בשביס זינגר לתיאור מרתק, מלא חיות תוססת וכואבת, המתנהל בקצב מסעיר המייצג היטב את הסערה הרגשית שלתוכה נקלעים הרמן, נשותיו והסובבים אותם, ומעצים עוד יותר את מצבם הנפשי הרעוע. הייאוש וההשלמה מתחלפים אלה באלה ביצירה הנפלאה הטרגי-קומית של בשביס זינגר.
יבגני אריה ורועי חן עיבדו את הרומן למחזה הבנוי כאלבום-תמונות מתחלפות בסיפור שברודר קורא מתוך ספר. עיקרי העלילה מצויים בעיבוד הזה, ובמידה מסוימת לקראת הסוף, יש גם נגיעה בעולם הרגשי המסעיר של המקור, אבל בסך הכל התוצאה סכמטית, יבשה, מנוכרת וקרה. המצב הנפשי של ברודר מסתכם בכמה הערות פסיאודו-פילוסופיות חולפות על אי-הצדק האלוהי והוא מצטייר כחדל אישים הנע בין המחויבות לידוויגה לבין המשיכה אל מאשה. המפגש עם תמרה, לעומת זאת, אינו מטלטל אותו, כשם שהיא, בעיבוד, נשארת קרה ועניינית, במפתיע לא נוצר שום עימות בינה לבין המצב שאליו נקלעה. היא מבינה, היא משלימה. רק בחלק השני המתמשך של ההצגה, נוצר מתח רגשי באמצעות דמותה של מאשה הנאבקת על אהבתו של ברודר.
את התחושה הקרה של העיבוד, וגם של הנוסח העברי הבהיר מאוד של רועי חן, מחזקת התפיסה הבימתית האסתטית הכוללת של יבגני אריה, החל בתפאורה ההייטקית שעיצב סיימון פסטוך הניו יורקי, התאורה האקספרסיבית של אבי יונה בואנו (במבי) והתלבושות הלא מוגדרות של סבטלנה ברגר. הם יוצרים סרט נע של תמונות מתחלפות על מצע רב-אפקטים בסאונד שעיצב מיכאל וייסברוד ומוזיקה של אפקט נוגה של אבי בנימין. שידורי וידיאו חיים של כמה תמונות אינטימיות, שהוסיף מיכאל קרמנקו, מדגישים עוד יותר את התחושה המנוכרת של ההצגה.
אבל התרומה העיקרית לכך היא בעיצוב החד ממדי של המשחק. ישראל (סשה) דמידוב נע ונד בין אינטלקטואליות לתמהוניות בתפקיד ברודר, רות חיילובסקי קרה ומפוסלת בתפקיד תמרה, נטשה מנור קומית-עסיסית גם ברגעי הפחד והייאוש של ידוויגה, פירה קנטור כמעט היסטרית בתפקיד אמה של מאשה, בוריס אחנוב אלגנטי בתפקיד הרב, דודו ניב ממזרי בתפקיד בעלה של מאשה, וג`יל בן דוד סתמי בתפקיד פשלס שמסבך את העניינים בתום לב. כל אלה עושים את תפקידיהם היטב, אבל רק אפרת בן צור מצליחה למצות במשחק מצוין את המורכבות הבשביס-זינגרית של מאשה. היא קלילה, שרמנטית, מפתה, ובחלק השני, היא כואבת, פגועה, מרגשת.
בסיכומו של דבר "שונאים. סיפור אהבה" היא הצגה שיופיה האסתטי מסרב לשרת את עולמו המיוחד של בשביס-זינגר, ואיננה מצליחה לגעת בכאב שהיא מתארת.
18/02/2009
:תאריך יצירה
|