אירוע בימתי רב רושם

המפגש המשולש של ברטולד ברכט-קורט וייל-רוברט ווילסון בהצגת "אופרה בגרוש" של הברלינר אנסמבל הוא בלי ספק אירוע בימתי-תרבותי רב רושם, שאפשר לראות הישג חשוב בהבאתו לכאן, כאירוע הראשון במסגרת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי של תל אביב.
 
ברכט כתב את המחזה שלו כעיבוד ל”אופרת הקבצנים” של ג`ון גיי (1728) על פי תרגום לגרמנית של אהובתו אליזבת האופטמן, ועם מוזיקה שהלחין המלחין היהודי קורט וייל. ההצגה הועלתה לראשונה בסוף אוגוסט 1928 בברלין שלפני הנאצים, ואפשר לומר בקיצור כי הפכה לאבן-דרך בתולדות התיאטרון של המאה ה-20. ועם זאת, כמו מחזות אחרים של ברכט כוונותיו המקוריות לא הוגשמו. כך למשל, חנה ארנדט כתבה בספרה "מקורות השלטון הטוטליטרי" כי השפעת המחזה הייתה הפוכה מכוונתו המקורית של ברכט, שביקש לחשוף את הצביעות הבורגנית. השפעתו הפוליטית היחידה של המחזה התבטאה לדבריה בכך שעתה "יכול כל אחד להסיר את המסכה הלא-נוחה של הצביעות ולהתנהג בדרכם של ההמונים בפומבי".
 
יתר על כן, המחזה מוכר ופופולרי יותר בגלל המוזיקה של וייל ולהיטיה "מקי סכינאי" או "ג`ני, כלת שודדי הים" ופחות בגלל רעיונותיו של ברכט. והמוזיקה, אפשר לומר, היא גם הציר שסביבו נעה ההצגה האור-קולית המרשימה של   רוברט ווילסון. הוא ביים, עיצב את הבמה ויצר את קונספט התאורה שהופכים את ההצגה הזאת לתערוכה משוכללת מאוד של תמונות ומיצגים, שבהם השחקנים מעוצבים כבובות אדם מצוירות (בסיוע תלבושות מיוחדות של ז`אק רנו). זו הצגה עשירה מאוד, יקרה ורחוקה באופייה.
 
החוויה החזותית של  ווילסון בנויה על רעיון די פשוט כשלעצמו של שימוש בנורות ניאון המותקנות בסורגים אנכיים או אופקיים שהשחקנים משנים את מיקומם והרכביהם, וברקע פסי תאורה אלכסוניים שיוצרים דימויים חזקים. הניו-יורק טיימס תיאר את רוברט ווילסון כ"מגדלור בעולם התיאטרון האקספרימנטלי. חוקר שימושים של זמן ומרחב על הבמה, תוך התעלות על מוסכמות בעולם התיאטרון, הוא מתווה אומנות בימתית וגרפית, המתמזגות לשטיח קיר משולב בדמויות ובקולות". על כך אפשר להוסיף כי אצל וילסון המחזה מוצג כהפקה עשירה מאוד, ויקרה, עד כי ספק אם נותרה בה הכוונה המוצהרת של ברכט, המושמעת בתחילת ההצגה לפיה זו אופרה המיועדת דווקא לקבצנים שיוכלו לשלם כדי לראות אותה ועל כן שמה "אופרה ב(שלושה) גרוש".
 
 צוות השחקנים המצוין של הברלינר אנסמבל משלים את המעשה הווילסוני בעיצוב מדויק, מנוכר להפליא של כל אחת מהדמויות, ובראשם שטפן קורטי במשחק קברטי עם נגיעה קלה של דראג כמקי סכינאי, יירגן הולץ הנפלא כג`ונתן פיצ`ם המתפרנס ממצוקת הנכים, הקבצנים וההומלסים, טראוטה הס, כאשתו, כריסטינה דרכסלר הנהדרת במשחק ובזמרה בתפקיד פולי, בתם הנישאת למקי, אקסל וורנר המצחיק באיפור כבד נוסח סרטי האימה הישנים בתפקיד מפקד המשטרה וחברו של מקי, גיטה רפין כבתו לוסי, שאף היא נשואה למקי, ואנגלה ווינקלר (הכוכבת של הסרט "הכבוד האבוד של קתרינה בלום") בתפקיד הזונה הבוגדנית ג`ני.
 
וכפי שכבר ציינתי, השירים הנפלאים שהלחין וייל בביצועם המצוין של כל השחקנים ושל התזמורת בניצוחם החי מאוד של האנס-ירן ברנדנבוג (המנגן בכלי מקלדת) ושטפן ראנר (אשר על כלי ההקשה). וראוי במיוחד לציון ג`ו באוור המעטר את ההצגה לכל אורכה בצלילים ורעשים של דלתות נפתחות ונסגרות, של בית המעצר ועוד ומשלים בעזרתם את העיצוב הבימתי המופשט של ווילסון.
 
אינני מייעץ לארוב לבאים אל התיאטרון הקאמרי לשלוש ההצגות הבאות של "אופרה בגרוש" ולחטוף מידם את כרטיסיהם. אבל כדאי בהחלט לנסות כל דרך אחרת לשים יד על כרטיס, למרות מחירו הבורגני בעליל.