פסטיבלים - איולף הקטן – קינה על אהבה ומוות

יבגניה דודינה ויגאל שדה בשיאים של משחק במחזהו של איבסן, המוצג לעתים נדירות

מסע ארוך וקשה אל הנפש

קצת מפתיע לעתים לגלות כי הטמפרמנט הנורווגי יכול להשיל מעליו את מעטה הקרח, ולתת לסערות הנפש לפרוץ החוצה, להצית באש או להטביע בצונאמי של רגשות את הסביבה הקרובה. אצל איבסן זה קורה כמעט בכל מחזה, אך ב"איולף הקטן", ממחזותיו המאוחרים, זה מתרחש בעוצמה כמעט בלתי נסבלת, שמסבירה אולי את העובדה שמעטות הן הפקותיו הבימתיות, ולא רק אצלנו.

המחזה מתאר מערכת יחסים נגועה מראשיתה, אולי כמין גרסה מודרנית של קללת-אלים מיתולוגית, בין סופר-פילוסוף, אלפרד אלמרס, שבמשך שנים ארוכות כותב ספר על חוק ההשתנות, בעוד אשתו המעריצה ואוהבת מטפלת בבנם איולף, שתאונה מסתורית שיתקה את רגלו הימנית. המחזה נפתח כאשר אלפרד חוזר ממסע בהרים, שיצא אליו בעקבות דיכאון, ובניסיון להשלים את כתיבת הספר. הפרידה הארוכה, אחרי עשר שנות נישואין צמודות, מציתה באשתו ריטה את כל הפחדים ואת כל החששות מפני שינוי. ואמנם, אלפרד מבשר לה, ולאחותו אסטה המגיעה לפגוש אותו, כי החליט לזנוח את כתיבת הספר ולהקדיש את חייו ומרצו לטיפול צמוד באיולף הקטן.

“הלוואי שלא הייתי יולדת אותו" פולטת ריטה, המבינה כי יחסיה עם אלפרד ישתנו לבלי הכר, כי מה שהיה צמוד ביניהם יופרד מעתה, אם על ידי איולף או על ידי אסטה. ואז, כאילו בצירוף מקרים, מגיעה אל הבית אשת עכברוש (גרסה של החלילן מהמלין) שמספרת על לכידת העכברושים "המסכנים" והטבעתם בים הגדול. כשהיא עוזבת, ובעוד ריטה ואלפרד מתחילים את מסע העינויים הרגשיים שלהם, איולף מדדה החוצה, והולך אחרי אשת העכברוש. הצעקות העולות מהחוף מבשרות על טביעתו.

מאותו רגע איבסן עורך מסע ארוך וקשה פנימה אל תוך תוכן של הנפשות המוכות, בדיאלוגים ומונולוגים המבשרים את הדרמה המשפחתית הריאליסטית שהתפתחה במהלך המאה העשרים, ונראה כי עדיין לא מצאה את מנוחתה גם בעשור הזה, כפי שראינו לא מכבר בהצגות כמו "החגיגה" ו"אוגוסט: מחוז אוסייג`”.

המחזה של איבסן, על כל מאפייניו, אחוז באמונות דתיות או חברתיות, שהן אותן קללות מיתולוגיות שמניעות ברקע את ההתרחשויות, עד שהן נחשפות ומסבירות על מה ולמה. ב"איולף הקטן" יש מערכת יחסים בין אלפרד לאחותו, המרמזת לגילוי עריות, ואף לאיזה חטא קדמון של אביהם, וישנה התאונה של איולף שהתרחשה בשעה שהוריו זנחו אותו לשעה קלה לטובת אהבתם. השכול והיגון מעלים אל פני השטח האשמות, חשבון נפש, ואמיתות כואבות. אסטה תימלט מהצונאמי בעזרת המחזר העקשן שלה, המהנדס בורגהיים, בעוד ריטה ואלפרד ינסו לכפר על מות בנם, על נישואי הנוחות שלהם, ולהשקיט את מצפונם.

עוצמה רגשית סוחפת

חנן שניר עיבד את המחזה (בתרגום מצוין ובהיר של גד קינר) וביים את ההצגה תוך הדגשה כמעט חד-צדדית, מתבקשת, על המערכת הרגשית העמוקה כשאול של ריטה, שאלפרד נגרר לתוכה וכמעט טובע במעמקיה, כאיולף שטבע בים. את ההדגשה הזאת הוא מחזק בין השאר באמצעות הטעמת הפשטות, הכמעט טהורה מהתלבטויות וחיבוטי נפש, של בורגהיים, איולף, אשת העכברוש ואסטה.

ככל שהמחזה הנמשך כשעה ועשרים ללא הפסקה מתקדם כך גובר בו קצב הסערה, עד לסיום המפתיע שעוצר אותה בבת אחת, ממש כמו בטבע. האפקט הזה זוכה לביטוי מרתק בפני עצמו באמצעות הקרנות הוידיאו שיצר אורי גרשט, המוקרנות על המסך האחורי הגדול ואף מעבר לו, ובאמצעות המוזיקה הקולנועית למדי של יוסי בן נון. את העיצוב החיצוני משלימות התפאורה הפתוחה מאוד של ענת שטרנשוס, התאורה של פליס רוס והתלבושות של ילנה קרליך.

ובעיקר, הבימוי של שניר מכוון היטב אל עבר המשחק, ומעצב אותו בתיאום מדויק לתפיסתו. כך הוא משיג את אפקט התום דווקא באמצעות דמותה של אשת העכברוש, במשחק פשוט להפליא, נאיבי, של נעמי פולני, ודמותו של המהנדס בורגהיים בגילומו המעט ילדותי של דוד קיגלר. את איולף הקטן משחק בפשטות נקייה הילד עמית מוריס. ורד פלדמן מגלמת בענייניות את אסטה, האחות האוהבת, המביאה עמה סוד משפחתי ומשתמשת בו כדי להרחיק עצמה מאלפרד.

יגאל שדה ויבגניה דודינה, ביחד ולחוד, יוצרים בעוצמה ריגשית סוחפת את מרכז הכובד והאיכות של ההצגה. שדה מתחיל את תפקידו בעיצוב חד מאוד של ההתלהבות האידיאליסטית שמתקבלת כאיום ברור על ריטה. אחר כך, שדה צובר הישגים כשהוא מתפרק, מאבד עשתונות, חובט בעצמו, נאחז באחותו, מתנכר לאשתו, ומחפש את הדרך לברוח, והוא בשיא משחקו המרגש כשאלפרד הופך לכתב אישום חי נגד עצמו.

יבגניה דודינה מגיעה בתפקיד ריטה להישג המשחק הגדול ביותר שלה בשנים האחרונות. היא מעצבת דמות פתוחה מאוד, חשופה ופגיעה ככל שהיא נחושה, באהבתה, תשוקתה הפיזית, בקנאתה, ובייסורי השכול שלה. ריטה של דודינה היא אוקיינוס סוער, וגם ברגעים שבהם היא נחה מזעפה אי אפשר שלא לחוש בזרמים התת קרקעיים המאיימים לשוב ולטלטל אותה. וכמו אותה סערה השוככת לפתע, כך גם ריטה של דודינה, שמרפה ומזדקפת, בהארה נפשית עמוקה המצילה אותה מטביעתה.

"איולף הקטן" הוא מאותם מחזות שהצגתם היא מבחן רפרטוארי לתיאטרון, ובבימויו של חנן שניר, עם יבגניה דודינה ויגאל שדה זהו הישג חשוב להבימה.