פסטיבלים - אהובת הדרקון

מיקי גורביץ` ולהקת החאן בהצגה על הגבול בין מציאות לדמיון ובין החיים לתיאטרון

מסע חלום

המחזה "אהובת הדרקון" הוא הפרק החדש בסדרת המחזות של מיקי גורביץ` שהוא מביים עם להקת החאן הירושלמי ושבה הוא מספר לקהלו על העימות הנצחי של המציאות עם עולם התיאטרון. מי הדרקון בעימות הזה ומי אהובתו זו כבר שאלה שכל צופה צריך להשיב עליה לבד. בשביל מיקי גורביץ` הדרקון הוא עניין מציאותי מאוד. הוא גדול ומפחיד, אך הוא יכול להיות גם חביב ואנושי. והוא הצל המלווה אותנו מילדות ועד מוות. וכאשר הוא מצרף לעניין הזה גם אגדה מיתולוגית כמו זו של אורפאוס ואוירידיקה הוא מקרב אותנו יותר אל הבגרות, שבה תודעת המוות ותודעת האושר והאהבה הם שלושת הראשים של הדרקון, כשלושת ראשיו של צרברוס, השומר על שערי השאול.

את המחזה החדש כתב גורביץ` תוך כדי עבודה עם להקתו. כשהוא מתחיל מאפס ובעזרתם הפעילה בחזרות הגיע אל הנוסח המועלה עתה בחאן, עם מסך תיאטרון קלאסי אדום העולה ויורד כה וכמה פעמים, שובר אשליות או פותח חדשות. לרגעים יש תחושה כי בקדרת-התבשיל התיאטרלי שלו הוא הכניס חומרי גלם רבים, ואולי גם הגזים. אבל בעיקרו של דבר עם תבליני המחווה האישית שלו, בגלוי או ברמיזה, לנסים אלוני ולחנוך לוין, הוא מגיש מעדן גורביצ`י אופייני של תיאטרון טוב וטעים.

ההצגה נפתחת כאשר השחקן ניר רון, שכמו בהצגות קודמות הוא דוברו של המחזאי-במאי, מזמין אל הבמה מישהו מהקהל – שחקן הלהקה כמובן (ארז שפריר) ומבקש ממנו לספר משהו מחייו, שהלהקה תנסה להציגו. זה רעיון שמשמש בדרך כלל את תיאטרון הפלייבק, שבו קבוצת שחקנים בונה באימפרוביזציה תמונה דרמטית או קומית על סמך סיפור של אחד הצופים. הסיפור של האיש מהקהל מוליך אותנו אל ילדותו, כשהיה בן שלוש, ואבא שלו חזר מהמלחמה והביא לו מתנה בקבוק, הסתכסך עם אמו ונעלם. הלהקה מרימה את הכפפה, ואפילו מוציאה שד מקסים מהבקבוק. אבל כאשר האדון מהקהל, מר ויצמן, נתקע ואיננו מוכן לדבר כאשר הוא נשאל אם הוא נשוי, או מתבקש לדבר על אשתו, הלהקה כבר חייבת להמציא סיפור עצמאי, המתבסס על אותה אגדה מיתולוגית. ויצמן נכבש בהדרגה, מסכים לספר על אירוע רומנטי שחווה, ומשמש נקודת מוצא לסיפור שיוצרים השחקנים על הדרקון ואהובתו. רק הופעתה המפתיעה של האישה נותנת משמעות של מציאות למה שסופר עד אז בסיוע אגדת אורפאוס ואוירידיקה.

וכך במשך שעה ועשרים דקות מזמינים אותנו גורביץ` ושחקניו למסע אל חיים אמיתיים כואבים, מצחיקים או דמיוניים-חלומיים, המתקדמים במרכבת הזמן שעוברת בתחנות שונות, מציצה ומזמרת עליהן לצלילי מוזיקה קסומה של יוני רכטר ואינה עוצרת עד לתחנה הסופית, על הגבול בין מציאות לדמיון. מסע חלום שספק אם נגוז גם אחרי שמתעוררים ממנו עם השיר האחרון.

להקה שכל אחד בה סולן

את הסיפור הפנטסטי שרקח, גורביץ` מביים כקוסם השולף הפתעות מכובעו, משרוולו ומשרביטו ויוצר מציאות בימתית, שהיא היא אהובתו הגדולה שעל קיומה והצלתה הוא שב ונאבק במחזותיו. גורביץ` בשיאו כשהוא מעצב את המשחק המופלא של שחקני הלהקה שלו. וזו בהחלט להקה נדירה בנוף התיאטרון הישראלי. להקה שכל אחד בה סולן, וביחד הם מתפקדים כצוות מושלם, כשהם משחקים, כשהם שרים בחן משועשע בהדרכתה הקולית של רחל הוכמן, ובתנועתם הקלילה שעיצבה מרינה בלטוב.

ניר רון, יהויכין פרידלנדר ואריה צ`רנר הם שחקנים, מחזרים ובעיקר הדרקון המאיים בעל שלושת הראשים, ושלושת הקולות, שלובש צורה ופושט אותה, ואוהב-רודף את אהובתו המנסה להשתחרר מאחיזתו, שאותה מגלמת היטב שמרית לוסטיג. שרון שטרק ויואב היימן מצחיקים כהורים הסוערים של הילד, שאותו מגלם אודי רוטשילד בתום חם, ובסיועו המקסים של ויטלי פרידלנד בתפקיד השד היוצא מהבקבוק שקיבל מאביו.

עירית פשטן גונבת את ההצגה במשחק מרטיט בתפקיד אשתו של ויצמן, גיבור ההצגה שמעלים השחקנים על חייו, חיים שהיו או שיכלו להיות. את התפקיד הזה משחק כאמור ארז שפריר, וההצגה שייכת לו מראשיתה ועד סופה. שפריר שובה לב בתפקיד ויצמן, הצופה שהשחקנים שולפים מהקהל וממחיזים עבורו חיים של דמיון, של חלום, של ושל מציאות. הוא מצחיק בתמימות של אי-ההבנה, ובהתעקשות שלו שאלה לא החיים שלו, והוא נוגע ללב ומרגש כאשר הוא נכבש לתוך "הסיפור של חייו".

יחד אתו מככב בהצגה מהצד דניאל רן, המלווה בקלידים את השירים ואת קטעי המוזיקה של רכטר וגם יוצר אפקטים חיים. את תפאורת האגדות הטובה עיצבה סבטלנה ברגר, ורוני כהן האיר היטב את פינותיה האפלות. יהודית אהרון עיצבה תלבושות טובות למציאות ומרשימות לפרקי הדמיון והאגדה.

"אהובת הדרקון" היא הצגה שמעשירה את חוויית התיאטרון והישג נוסף בשרשרת הישגיהם של מיקי גורביץ` ולהקת החאן הירושלמי.