הגרסה הצבעונית לאופרה של יאנאצ`ק אינה מצליחה להלהיב למרות יופיה של המוזיקה
צבעוניות מוזיקלית
כלל ידוע אומר שדין ההפקות הטובות ביותר של האופרות הטובות והפופולריות ביותר הוא שהן נשחקות ברבות הימים, ולמרות שהקהל ממשיך לבוא, הרי זה בעיקר כדי לשוב ולשמוע את המוזיקה האהובה בביצוע חי. אולי משום כך בא הצורך של בתי אופרה ובמאים למצוא פטנטים חדשים שיביאו עמם גם קהלים חדשים. לא כן, טוענים המומחים, ביחס לאופרות שהעלאתן הבימתית, או המפגש החי עמן נדירים. במקרים כאלה של חוויה ראשונית נוצר איחוד מסוים בין ההתוודעות המוזיקלית להתוודעות החזותית.
זאת הייתה הציפייה שלי לשמע הידיעה שהאופרה הישראלית מעלה את "השועלה הערמומית הקטנה" של המלחין הצ`כי ליאוש יאנאצ`ק בהפקה בבימויו של דייוויד פאונטני, עם התפאורה והתלבושות של מריה ביורנסון. הציפייה הזאת נבעה מתוך כך שראיתי את ההפקה הזאת בשעתו כשהועלתה באופרה הלאומית הוולשית. זכרתי אותה בזכות הצבעוניות הרבה שהתחברה היטב ליופי המיוחד של המוזיקה.
עלילת האופרה מספרת על מרדף הדדי בין שועלה ממזרית המתגרה ביערן שלכד אותה, מלמדת את התרנגולות בביתו קצת פמיניזם ואחר כך טורפת אותן, בורחת בחזרה אל היער, משתלטת על מחילתה של הגירית, מתאהבת בשועל ויולדת שמונה שועלונים קטנים, לפני שהיא נופלת למלכודת שטומן לה צייד ביער והורג אותה. כל זה על רקע של סיפורי אהבה ואכזבה של הצייד וחבריו.
הבמאי דיויד פאונטני סבור "כי זוהי האופרה המושלמת ביותר שנכתבה על ידי המלחין המשמעותי ביותר של המאה ה-20". ניתן בהחלט להתווכח על הקביעה הכפולה הזאת, ובוודאי בכל הנוגע ליצירותיו האופראיות של יאנאצ`ק. מה שנכון הוא כי "השועלה הערמומית הקטנה" אמנם יוצאת דופן ביצירתו של ינאצ`ק, היא נלבבת, ספוגת אהבה לטבע, ואפילו בעלת גוון הומוריסטי וכרגיל אצל המלחין הצ`כי, משובצים בה שירי עם. באופרות אחרות שלו הוא טיפל בנשים קשות יום הנאלצות להתמודד עם חברה גברית וב"ינופה" ו"קטיה קבנובה", שזכו להצלחה רבה באופרה הישראלית, הוא מתאר בצבעים עזים את הקודר והכואב.
ביצוע מוזיקלי דהוי
למרבה ההפתעה, המפגש המחודש שלי עם ההפקה שחודשה עתה באופרה הישראלית היה מאכזב במידה רבה. כאילו הועם הקסם הראשוני הזכור היטב. התפאורה והתלבושות, יפות ככל שהן גם היום, נראו קצת מיושנות ביחס להתפתחויות בתחומים אלה – ובוודאי אחרי ההפקה הבימתית המופלאה של ג`ולי טיימור ל"מלך האריות", שהצפייה החוזרת בה מלהיבה גם בפעם השלישית והרביעית.
אבל לא זה ההסבר העיקרי שאני יכול למצוא לתחושת האכזבה החלקית שלי, אלא דווקא הביצוע המוזיקלי של היצירה היפה הזאת, שנשמע דהוי ברוב הזמן, והיסטרי ברגעי הדרמה. זה חל על נגינת התזמורת שאיבדה את המצלול המיוחד שלה תחת שרביטו הרפוי של ג`ונתן ווב, וגם על צוות הזמרים הגדול. ולא שמדובר בקוטלי קנים.
בתפקיד הראשי של השועלה הערמומית ראיתי את הסופרן לנה קוס מקרואטיה שיודעת לשחק ולהתנועע בקלילות שובבה, אך נשמעה חיוורת למדי. את תפקיד השועל שרה זמרת המצו סופרן מניו זילנד שרה קאסל (שהופיעה באופרה הישראלית בתפקיד ססטו ב"יוליוס קיסר במצרים"), ואת תפקיד היערן, התפקיד הראשי מבין הדמויות האנושיות באופרה, שר הבריטון הדני יוהאנס מאנוב (ששר את התפקיד הראשי ב"בילי באד" באופרה הישראלית). שניהם לא הצליחו להפיח חיים במוזיקה שלהם. ולדימיר בראון שר היטב את תפקיד הכומר, נח בריגר היה טוב כצייד ופליקס ליבשיץ שר בקול טנור זוהר את תפקיד מורה בית הספר.
כן מופיעים באופרה יוסף ארידן (התרנגול), מריה קבלסקי (תרנגולת ראשית), אירה ברטמן, אנסטסיה קלוואן, נועה דנון ושירה רז (תרנגולות), אנדריי טריפונוב (גירית), סבטלנה סנדלר (אשתו של היערן) ועוד סולנים רבים, שחקנים ורקדנים וכו 15 ילדים ממקהלות העפרוני, מורן ובת קול.
03/03/2009
:תאריך יצירה
|