מרד בובות בפיתום

קצת יותר משנתיים עברו מאז ביקורו הקודם של פיליפ ז`נטי בארץ עם המחווה המקסימה שלו לעולם המחשבים והאינטרנט ועתה, בביקורו התשיעי אצלנו הוא מביא את יצירתו האחרונה "בולילוק" שיש בה את מאפייניו המוכרים – קסמים, וירטואוזיות בימתית, וסוריאליזם – לצד התבוננות חדה, מלאת הומור, בתודעה האנושית. היצירה ארוכה, כמאה דקות, והיא נשענת על יכולתם של שלושה שחקנים גלויים ושלושה מסייעים נסתרים מהעין לדייק בכל תנועה ומבע.
 
המופע נפתח בתמונה שבה השחקנית אליס אוסבורן כפיתום המשחקת בשתי בובות שהיא שולפת מתוך קוביות. ראשי הבובותן עותק מפוסל של שני השחקנים האחרים, סקוט קוהלר, וכריסטיאן הק, חבר האקדמיה הצרפתית, שהצטרף לא מכבר ללהקה, וכפי שיתברר יהיה גם המסמר של ההופעה כולה. את הפסלים מחליפים בדרך קסם ראשיהם האמיתיים של השניים, במהלך שמתאר מעין מרד בובות בפיתום, בעזרת שלושת הסייעים הנסתרים (שבתכנייה אין להם קרדיט, אך בסיום המופע הם זוכים לתשואות הראויות).
 
משם מתחיל מסע ארוך מאוד, שנמתח בהגזמה רבה ומעייף את העין ברגעים רבים מדי, שבו הבובות מתחילות לבחון את מקומן ואת מהותן – כצעצועי משחק של אליס או אוליי כשלוחות של תודעתה ורגשותיה. הן לובשות בהדרגה אופי אנושי משל עצמן, כל אחת מהן מקבלת זהות ברורה, והן מושכות עמן את אליס אל המסע הארוך לתוכה, פנימה אל נפשה, אל רגשותיה, אל מחשבותיה.
 
אצל ג`נטי "הבמה היא הנוף של הלא-מודע, עולם של מטאפורות", שיחד עם שותפתו לבימוי מרי אנדרווד ומעצב התאורה בטסיס בוסיי הוא מעצב אותה בפרטנות רבה, ויוצר אפקטים, אתרים וחזיונות עתירי דמיון. כל הטריקים וכל הפעלולים החזותיים וכל שינוי בהם מתרחש נגד עיני הצופים בטבעיות מדויקת מאוד, אך  את התפרים של היריעה הגדולה הנפרשת לפניו הצופה אינו רואה. וזה הישג בפני עצמו המוסיף, ואפילו מעצים את תחושת הקסם של המופע.
 
את המוזיקה למופע כתב רנה אוברי, המלחין שמוריס בז`אר אהב לעבוד אתו ביצירות רבות.
 
"בולילוק" יועלה בירושלים ובחיפה לפני שיגיע להתארח במסגרת "פסטיבל התיאטרון הבינלאומי הראשון של תל אביב-יפו" הנערך לכבוד שנת המאה להיווסדה.