שפע רעיונות מקוריים במופע ייחודי של תריסר תלמידות של "מנוע חיפוש" ומכללת שנקר
בין מיצגים לדרמות-כיס
החיפוש המתמיד אחרי אמירה אישית ומקורית בתיאטרון ובמחול, שיש בה משקע רציני של יצירתיות המכוונת פנימה, מוליד לא אכזבה אחת ולא שתיים, של היוצרים עצמם ושל הצופים והמבקרים. אלה גם אלה שמחים יותר, ובתחושה של הישג, כאשר התוצאה מוצלחת, אם במפתיע או מתוך התבוננות נכונה של היוצרים בעבודתם.
ותחושת ההישג מלווה אותי בעקבות המופע "מחסום", ערב של שבע יצירות אישיות של תלמידות שנה ג` בבית הספר למשחק ויצירה בניהולם של איציק ג`ולי ויסמין גודר, ובשיתוף תלמידות שנה ג` במסלול עיצוב תפאורה במכללת שנקר. זהו מפגש שנוצר במהלכו של קורס ייחודי בהנחיית יעל קרמסקי, בין השחקניות למעצבות הבמה, ובמהלכו נבדקים יחסי הגומלין בין תוכן לצורה, בין שחקן לחלל הבמה, ובין החומר למעשה הבימתי, טקסט או תנועה.
המופע הנושא את הכותרת "מחסום" מעלה שבע יצירות קצרות, המועלות בארבעה חללים שונים במרכז מנדל ביפו שבו פועל "מנוע חיפוש". המכנה המשותף ליצירות הוא הניסיון של כל אחת מהיוצרות לפרוץ מחסום, מקצועי או אישי, צורני ועיצובי או רעיוני, פרטי או חברתי, אפילו פוליטי, וכמובן את המחסום שקיים מטבעו בין היוצר לקהל שאיננו שותף לתהליך היצירה ומקבל רק את התוצאה. מכנה משותף אחר הוא שכל שבע היצירות אכן מצליחות, בדרגה זו או אחרת, לעמוד במשימה הכפולה – זו שלקחו על עצמן לעצמן וזו שהביאו לקהל.
המופע נפתח ביצירה "בוא" שהציגה ביצוע מעניין למונולוג מרגש של נעמי מתוך "פונדק הרוחות" מאת אלתרמן. היוצרת רעות מוסינזון ושותפתה גל גבע עיצבו את המונולוג כנאמר מתוך בניין קלפים קטן, הנבנה סביב מוסנזון על ידי יערה קדמי תוך כדי כך שזו אומרת ברגש צלול את הטקסט הפיוטי, עד שהיא עצמה שומטת את נקודת המרכז שיצרה למבנה וממוטטת עליה את הקלפים הגדולים הלבנים, שמצד אחד מסומנת בהם מסגרת אדומה ומהצד האחר מסומן לב אדום.
היצירה הבאה “שיר”, שיצרה, עיצבה וביצעה להפליא ג`ולייט שאלתיאל השתמשה בשיר עם בולגרי על אש שכילתה יער, ובאחד מעציו היה קן של גוזלי נשר, שאמם הצליחה לכבות בכנפיה הגדולות את האש, להצילם, וכנפיה שלה נשרפו. העיצוב כולו היה מיוחד - יריעת ברזנט צבועה בגוונים שרופים, ובסיוע צבעי לבן, אדום ושחור, שבהם צבעה עצמה שאלתיאל, שפלג גופה העליון חשוף, תוך כדי סיפור מרתק של השיר שאותו גם שרה בקול צלול בהמשך.
היצירה השלישית, "רואים אותי?” של ענת ניסני בשיתוף המעצבת נתלי שרעבי, עוסקת בצורך להיראות, ומשתמשת בדמותה של מרילין מונרו ובציטוט מדבריה כי תמיד חשה חוסר ביטחון ובעיקר פחד. “אני מניחה שרציתי אהבה יותר מכל דבר אחר בעולם.” גם כאן העיצוב של הביצוע היה משמעותי ומדבר בזכות עצמו, אולי אף יותר מהטקסט שהושמע ברקע בהקלטה קצת צורמת. ניסני, אילמת ומציגה בפניה ובגופה תנוחות מוכרות מהקריירה של מרילין מונרו, עוצבה כבובה הקשורה בחוטים לשמלת חישוקים, והיא תקועה בתוך מבנה המואר מלמטה ומלמעלה בשתי נורות ניאון עגולות.
יצירה כואבת ומכאיבה העלתה הדס מושל ב"אני האחות" שיצרה בשיתוף עם המעצבת יעל בן-צבי. היצירה הזאת תבעה שיתוף של חלק מהקהל, שהוזמן לשבת אל שולחן ארוך שעליו כבר חיכו מטעמים לסעודה, מסלטים שונים, ועד אורז וכדורי בשר. מושל, המארחת, עוד השלימה את הכנת הסלט הקצוץ, ותוך כדי כך ובהמשך כשהגישה אותו ל"אורחים" שלא היססו לאכול, סיפרה סיפור כואב של אחות שכולה. ההפסקה שבאה מיד אחר כך סייע לעכל את השילוב המצוין שהשיגה בין האמירה האישית, על מרכיביה החברתיים, לבין ההומור שליווה את המצב המפתיע שנוצר.
אחרי ההפסקה הציגה מיכל סממה את "סיבוב נוסף", מחול סולו מעניין שיצרה בשיתוף עם המעצבת אחינועם חרמש. היצירה, שהמוטו שלה הוא מתוך שיר של חזי לסקלי, מושפעת לברכה מעולם התנועה של יסמין גודר, וסממה מצאה בו דרכי ביטוי ואנרגיות אישיות יפות. יצירה שיכלה בקלות רבה להשתלב במסגרת של "גוונים במחול".
"הסרת הדיברות" הוא שמה הפרובוקטיבי של יצירתן המסקרנת של רבקה שיר והמעצבת תמרה פלינט, על עולם חצוי של זהויות – דתית מזה וחילונית מזה. היצירה מתנהלת בתוך יער של שרשראות אנקולים, מעין חדר בבית מטבחיים או חדר פולחן של סאדו-מזוכיזם. בקטע הקצר מחברת שיר קצוות מבגדה המחורר לאנקולים, במהלך שיש בו כליאה ושחרור גם יחד, ותוך כדי שברי טקסט מעודן שכולל את עשרת הדיברות כביטוי לתהייה האפיקורסית.
היצירה האחרונה “זה לא טיפול”, שעיצבה וביצעה ענבר בר און עסקה בדרך הומוריסטית-סטירית (גם על חשבון מבקר אתר הבמה שישב באולם) בחקירת הגבול בין משחק למציאות, באמצעות מסע של בבואותיה בין המראות השונות שהציבה כחלל המשחק, וקערת מים גדולה שהשתעשעה בה. מה שהיה מיוחד ביצירה הזאת היה החירות המוחלטת של דרך הביטוי, כאילו לא מדובר במשחק, ובכך נוצרה מציאות מקורית, משעשעת ובה בעת רצינית ואמיתית.
בסיכומו של דבר, שבע היצירות, שניתן להגדירן בין מיצגים לדרמות-כיס, יוצרות ערב של תיאטרון חי מאוד והישג ליוצרות ולמדריכיהן בשני בתי הספר.
05/03/2009
:תאריך יצירה
|