ההצגה שנבחרה לפתוח את אירועי 100 שנות תל-אביב מחברת מסורות ערבית ויהודית לחוויה של תקווה
ביצת זהב קטנה
על גבי ההזמנה לבכורה החגיגית של הצגת "אלף לילה ולילה" בהפקה המשותפת לתיאטרון הלאומי הבימה והתיאטרון הערבי-עברי ביפו נכתב כי היא מתקיימת בפתיחת אירועי מאה שנה לתל אביב. ולמרות שראש העירייה לא היה שם, ולא ראיתי גם את נציגו שמגיע בדרך כלל לאירועי התרבות השוטפים, זאת הייתה יריית פתיחה ראויה להתכבד בה. וזו הייתה גם אולי אחת ההזדמנויות שלמשמעות המילה "לאומי" לצד שמה של הבימה נוסף גוון של "ממלכתי", אותה הגדרה שנמנעה ממנה לפני חמישים שנה, במהלך פוליטי שהפנה עורף לתרומת התיאטרון הזה, ולפחות עד אז, לתחייה הלאומית והממלכתית.
בכל מקרה, ואולי בזכות הגלות מבית הבימה והצורך למצוא אולמות מתאימים, נמצאה למנהלי התיאטרון ביצת זהב קטנה בדמות שיתוף הפעולה עם התיאטרון הערבי-עברי הקטן, מאבני היסוד של הפרינג` (גם החברתי), ונמצאה גאולה בימתית לחזון הדו-קיום בתוכנו בדמות הצגה המתבססת על פנינת התרבות הערבית, סיפורי אלף לילה ולילה, שרבים מהם כבר חדרו עמוק לתרבויות אחרות, בהם גם הספרות החסידית. החוכמה וההומור שיש בהם צועדים יד ביד וחלקם כבר הפך למיתוס.
בימוי יצירתי ולהקה חוגגת
ההצגה המועלית באולמו המקומר של התיאטרון המארח, השוכן בבניין מוזיאון יפו, ומשקיף על נופה המתוסבך של תל-אביב וימה, היא תיאטרון סיפור, תנועה ומוזיקה במיטבו. גבי אלדור תרגמה בחן רב את הסיפורים שנבחרו לאייר את מאבקה של שחראזאד המספרת האגדית, על חייה מדי לילה בלילה לאחר שהמלך שחריאר קצב לכל אישה שנשא מוות בתום הלילה הראשון, כנקמה על בגידת אשתו האהובה.
יגאל עזרתי עיבד את הסיפורים ללהקה של שחקנים ערבים ויהודים, ומלאכת הבימוי הופקדה בידיו ובדמיונו היצירתי של נורמן עיסא שלש את החומרים, ואפה את משחק הלהקה בטמפרטורה המדויקת. הוא הסתייע יפה בכוריאוגרפיה הטובה של פריאל חשיבון, ובמוזיקה הנהדרת של עלא אבו עמארה וחן צימבליסטה, שמילאו את חלל במה המוקף משלושה עברים שעיצב יפה אורי און והאיר מצוין זיו וולושין. הלהקה, בתלבושות נוחות שעיצב אופיר חזן, חגגו את כישרונותיהם, ועמם גם הקהל.
שנטל כהן הייתה הציר העיקרי של ההצגה כשחראזאד, המספרת הנאבקת על חייה ועל השבת השמחה לחייו של המלך. היא סיפרה היטב את סיפוריה וחייתה באמצעותם את הדרמה המתחוללת בתוכה. גילה פוליצר כאחותה הצעירה, ובדמויות שונות שגילמה בסיפורים, הייתה ענוגה, שובבה, ולעתים גם ערמומית למהדרין. אייל סלמה היה המלך הנוקשה שחריאר, וביטא יפה את הסקרנות ומהלך הילכדותו בקסמיה של שחראזאד. אמיר הלל היה קליל, גמיש ורציני חליפין בתפקידיו כאביה התליין של שחראזאד, ובין הדמויות השונות שגילם הצטיין בעיצוב דמותו של מנהיג כנופיית ארבעים השודדים בסיפור של עלי בבא.
בסיפור הזה, וכן גם בסיפורים האחרים, התגלה לואי נופר הצעיר באחד הקומיקאים המבטיחים והרציניים של הדור החדש, ולצדו אושרי סהר הוותיק יותר שחשף כישרון קומי מצוין כאחיו של עלי בבא, כקבצן ובשני תפקידים נוספים. דוית גביש הייתה נשית וערמומית להפליא, ברגעים רבים הוסיפה פלפל למטעמים שבישל נורמן עיסא. את הצוות המצוין השלימו היטב רביע חורי ואניטל אלבוחר בסדרת דמויות חולפות.
"אלף לילה ולילה" היא ההצגה העכשווית שתרצו ללכת אליה בימים של התעוררות האביב, ואל תשכחו בבית את הילדים.
09/03/2009
:תאריך יצירה
|