מאבקים לשמירת האיזון

אחרי שהעלתה את "לה מריפוסה" בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים, ואחר כך את "סזורה", שתי יצירות ייחודיות בנוף של תיאטרון-תנועה, הלכה גליה פרדקין עוד כמה מטרים אל ה"מתחרה", בית הספר לאמנויות המחול, אף הוא של סמינר הקיבוצים. הפעם, ועם תלמידי שנה ב` שם, היא מעלה יצירה שניתן להגדירה כמחול-תיאטרון, או ליתר דיוק מחול-סיפור, כלומר יצירה שהופכת רעיון לסיפור באמצעות המחול.
 
"אישה קטנה נחה על גבו" היא כותרת מסקרנת ליצירה הזאת, בעיקר משום שלכל אורכה מתרחשים בה מאבקים קטנים או גדולים על שמירת שיווי המשקל והאיזון כנגד כוחות או מצבים המערערים או מנענעים את הבסיס שעליו ניצבים הרקדנים המספרים. היצירה נפתחת בדמות אישה, הנחזית כמבוגרת, שמגיעה לאטה אל פינת הבמה הקדמית ומתיישבת על מושב מוגבה, גמיש. היא זקופה, ולכל אורך היצירה היא שומרת על יציבותה וזקיפותה, גם כאשר ניכרות בה סערות רגש. זה כל תפקידה, לכאורה. הסמן של השליטה העצמית. אבל למעשה היא המספר היודע הכל. מה שמתחולל מרגע שישבה בתוך אלומת האור הקטנה הוא הסיפור שלה.
 
ההמשך הוא קטע סולו מרהיב של רקדנית עם גלגל הולה-הופ, כאשר בצד האחר של הבמה מתגלה קבוצת רקדנים ישובה בדריכות על בימה עגולה המוצבת בשיפוע חד אל הרצפה. כשיגיע תורם והם יתחילו להתנועע יתברר כי הבימה הזאת היא למעשה מעין צלחת שטוחה המחוברת בקפיצים אל רגליים בגובה מטר בערך, והיא תהיה זירת מאבק מתוחכמת על השפיות, על האיזון, על האהבה.
 
ואם לא די בכך, יש  על הבמה הלבנה שעיצבה איה צייגר (שעיצבה גם את האביזרים והתלבושות היפות) שתי "נדנדות", הנמשכות מהרצפה אל  הדפנות. כאשר הלהקה כולה, 17 רקדניות ורקדנים, כולם צעירים, מסורים מאוד, תיכנס ותצא, תנוע או תנוח, החלל הזה יהפוך לכל מה שיעלה בדמיון הצופים. ואצלי, מהר מאוד, נולדה התחושה שהסיפור שגליה פרדקין מספרת מתרחש בלב ים, על גלים סוערים, על רפסודות, על שברי ספינה, מוקפי קרחונים מאיימים. סיפור טביעתם של נוסעי "טיטאניק".
 
הפענוח הזה, על אחריותי האישית כמובן,  נסמך על אי-אלו סימני זיהוי ברורים בהתחלה באמצע ובסיום ולא מעט באמצעות הדמות הדוממת של האישה הזקופה, ואפילו בסיוע שיר גדול של ריימונד קארבר על הפחד, שאחד הרקדנים משמיע. בין אם  כיוונתי למחשבותיה הכמוסות של פרדקין או אם הצלחתי  או לא לפענח את  רעיונותיה אני סמוך ובטוח שהסיפור שלה הוא במהותו סיפור על מאבק. האיזון ושיווי המשקל שהיא מחפשת, זו שהמילה "נחה" של כותרת היצירה מייצגת בפיוט רב, הוא נפשי, לא פחות משהוא פיזי, והוא גם חברתי ופוליטי.
 
הלהקה כולה מצוינת, והתנועה הקבוצתית או הפרטית שפרדקין עיצבה מבוצעת ללא רבב. כל רעיון תנועתי הופך לטקסט, שמילותיו הן שפת הגוף על גפיו, על השתרגויותיו בגוף אחר, בצמד או ברביעייה או בתריסר. בעזרת התאורה האקספרסיבית מאוד של תמר אור, היצירה נזרקת אל מחוזות הדמיון ויוצרת סיפור פיוטי חדש, עם קטעי מוזיקה מותאמים היטב (שמן הראוי היה לא להסתפק בביטוי המאוס "קולאז` מוזיקלי" ולציין לפחות את שמות המלחינים של הקטעים).
 
"אישה קטנה נחה על גבו" היא חוליה חדשה בשרשרת אבני היקרות שיוצרת גליה פרדקין עם תלמידיה בסמינר הקיבוצים.