אין כמעט מקום לרגש ולכאב

אין זו פעם ראשונה ש"סיפור פשוט" של ש"י עגנון עולה על במות התיאטרון הישראלי. לפני שלושים שנה בהבימה, לפני כשנה בפרינג`, ועתה בתיאטרון חיפה, בעיבוד חדש של שלמה ניצן ויצחק גורמזאנו גורן, שהיו גם המעבדים של אותה הצגה רחוקה בהבימה. ואולי לא במפתיע, גם הפעם היוצרים נתקלים במכשלה הגדולה שמציב בפניהם הסופר, וגם הפעם נכשל הניסיון לעבור אותה בשלום.
 
הסיפור אינו פשוט כל כך. על פניו זה סיפור אהבתו של הירשל לבלומה היתומה, קרובת משפחתו, המתגוררת ועובדת בבית הוריו, אך אמו משיאה אותו למינה, בתו של איש עשיר מעיירה אחרת. הוא משלים עם ההחלטה אך נפשו יוצאת, פשוטו כמשמעו, אל אהובתו, דעתו נטרפת עליו, הוא מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, וכאשר הוא משתחרר ומקבל עליו את החיים שנקבעו לו.
 
השפה העגנונית במיטבה, כפי שהיא בסיפור הזה, נעה בין הגלוי לנרמז, יוצרת מעגלים של משמעויות, וסוחפת את הקורא. העיבוד הבימתי שומר אמנם על השפה הזאת ואף מעמיד במרכז ההצגה דמות של מספר, המוציא ומביא את פרקי הסיפור והתרחשויותיו, אבל איכשהו בדרך מאבד את הסערה שבתוכו. הבמאית דניאלה מיכאלי הדגישה את האבידה הזאת בהצגה מסוגננת, קרה מאוד, שאין בה כמעט מקום לרגש או לכאב. הכל מדויק מאוד, נכנס לבמה הרחבה ויוצא ממנה בקצב מדוד.
 
הבמה אף היא מדודה מאוד בעיצובה של לילי בן נחשון, שהמינימליזם האופייני לעיצוביה מגיע הפעם לשיאו השלילי, ככל שמדובר בבמה גדולה כמו זו של תיאטרון חיפה. החל  בדגם  של עיירה יהודית, שבתיה מסומנים ככתובות של מצבות עתיקות, הניצב ברקע, מואר עוד לפני תחילת ההצגה, אך נעלם עם תחילתה וחוזר אליה רק בסופה. אולי מתוך הכרה שלסיפור העגנוני יש בכל זאת משמעויות גם בתחום העולם היהודי של אירופה הישנה. במהלך ההצגה, מכל מקום, הבמה הופכת לחלל גדול, שכמו השחקנים כך גם שולחן, כסאות ומיטה מדגישים את הריק שלו, והתאורה של חני ורדי נבלעת בתוכו כאילו היה חור שחור, וכך גם נגיעות המוזיקה של רויטל מוניטה, בייעוץ ובמיקסים של רן בגנו.
 
צוות השחקנים, בהדרכתה של אסי אשד, מגיש את הטקסט העגנוני בצורה בהירה מאוד, עניינית אך יבשה. רק יונתן צ`רצ`י כמספר מצליח לבטא מעת לעת את החיוך והחן  המיוחד של השפה העגנונית, אם כי גם אצלו נעלמה המוזיקליות שלה. יואב דונט כהירשל מגיש משחק עדין מאוד, מאופק, שמבטא ברגישות את הגעגוע ואת הטירוף של הירשל. אסתי זקהיים מעצבת דמות מסיבית של צירל, אמו, אך משחקה מסוגנן מדי, כמעט מנוכר. יואב בר לב טוב כאביו הכנוע של הירשל, וכן גם עירית נתן-בנדק ובוריס שיף כהוריה של הכלה הנבחרת מינה, שגאיה טראוב מגלמת אותה כמי שאין לה עניין של ממש בנישואיה, ומקבלת אותם כמצוותם. כמוה עניינית אך קרה גם דניאלה וירצר, במעט שניתן לה לעשות בתפקיד בלומה, האהובה והאוהבת.
 
"סיפור פשוט" של עגנון הוא מעשה רקמה מורכב כמיטב הסיפורת שלו, ולמרבה הצער, לא כך היא ההצגה של תיאטרון חיפה.